אנה סמשנובה

טניסאית עבר ישראלית, הנחשבת לאחת הטניסאיות הישראליות הטובות ביותר בכל הזמנים. בשיאה דורגה במקום ה15 בסבב העולמי לנשים (בפברואר 2003), הישג שיא בזמנו. גובהה 1.57 מטר, נמוך משמעותית מהגובה הממוצע בסבב הנשים העולמי.

שיחקה בנבחרת טניס הנשים של ישראל במשך 15 שנים, שיא משותף עם ציפי אובזילר. היא בעלת מספר הניצחונות ביחידות הגבוה ביותר בנבחרת (38), ובעבר החזיקה בשיא העולמי של מספר ההתמודדויות בהן שיחקה (61), בצוותא עם אובזילר. פרשה מטניס מקצועני ב2007, בתום 16 שנות פעילות כטניסאית מקצוענית.

נולדה במינסק שבבלארוס הסובייטית. היא החלה לשחק טניס בגיל צעיר, ובגיל 14 זכתה בתואר אלופת ברית המועצות לנערות. ב1991, כשהגיעה לגיל 15 הזמין אחד מהספונסרים של הטניס הישראלי, פרדי קרבין, את אנה ומשפחתה לעלות ארצה - ובכך הצליח לשים את הטניס הנשי בישראל על המפה העולמית.

סמשנובה היא הישראלית הראשונה שהופיעה בטורנירי גראנד סלאם ואף דורגה במקום ה15 בעולם.

ב1990 כשהייתה רק בת 14, זכתה ברולאן גארוס לנערות ובמקביל באליפות ברית המועצות לנערות. באותה שנה גם הגיעה לחצי גמר וימבלדון לנערות. ב1 בינואר 1991, החלה בקריירת הבוגרות המקצוענית שלה.

הישגה המשמעותי הראשון כבוגרת היה בגיל 18, כשהביסה בסיבוב הראשון ברולאן גארוס את המדורגת במקום ה5 בעולם יאנה נובוטנה. באותה שנה נכנסה לראשונה לרשימת 100 הטניסאיות הטובות בעולם, ואף ניצחה את לורי מקניל המדורגת במקום ה15 בסיבוב הראשון של אליפות ארצות הברית הפתוחה.

בשנת הפתיחה שלה כבוגרת השיגה את אחד ממקבציה הגבוהים בתחרויות גראנד סלאם, אשר הפכו בהמשך לעקב אכילס של הקריירה שלה.

אחרי שב1995 הגיעה לשמינית גמר הרולאן גארוס (שם הודחה רק ע״י המדורגת מספר 1 דאז), והתקדמה אל 50 הראשונות בעולם, התגייסה לצה"ל והחלה נסיגה משמעותית בקריירה שלה.

היא נסוגה עד לסביבות המקום ה220 בעולם ואף החמיצה את האולימפיאדה, למרות שעמדה בקריטריון העולמי.

למרות הנסיגה הזו, השכילה סמשנובה לעבור את תקופת המשבר וחזרה למאה המקומות הראשונים בשנת 1998, אז הגיעה שוב לשמינית גמר הרולאן גארוס ואף לחצי גמר מקצועני ראשון בפולין.

ב1999 זכתה בתואר המקצועני ה1 שלה בסבב העולמי לנשים (WTA) בטשקנט. התואר ביסס אותה היטב ב50 המקומות הראשונים. ב2000 קטפה את התואר ה2 בטורניר קנוקה-הייסט בבלגיה, שם הביסה בגמר את הטניסאית הטובה בבלגיה, דומיניק ואן רוסט, שדורגה במקום ה11 בעולם.

הישג זה הקפיץ אותה לדירוג שיא - מקום 36, אך הוא לא הספיק לוועד האולימפי הישראלי. לאחר ששוב לא נכנסה לאולימפיאדה, התדרדרה בדירוג, כמעט עד למקום ה90 בעולם. אולם בקיץ 2001 הכירה את קלאודיו פיסטולסי, מאמן טניס איטלקי שהפך למאמנה ואחר כך לבעלה (ומאוחר יותר הם התגרשו).

השידוך התגלה כמוצלח ב2002, כאשר פתחה את העונה בזכיות רצופות בטורנירים באוקלנד ובקנברה. כן הגיעה לרבע גמר הטורניר באינדיאן ולס. שבוע אח״כ גברה על מקום 7 בעולם דאז, בטורניר מיאמי.

בעונת החימר השיגה ניצחון על מקום 3 בעולם, ואף הגיעה עד חצי גמר טורניר ברלין, אחד הגדולים בסבב העולמי.

סמשנובה המשיכה להלהיב, כשזכתה בטורניר וינה ובטורניר שאנגחאי כשהיא מנצחת בגמר את אנה קורניקובה. כל ההישגים הללו, במקביל לאי ההצלחה בטורנירי הגראנד סלאם, הביאו אותה למקום ה15 בעולם בדירוג השנתי, ואף זיכו אותה בכניסה לאליפות סבב הWTA בסוף השנה, שם הודחה בסיבוב ה1 ע״י סרינה ויליאמס.

את 2003 החלה עם קשיים, אע״פ שכבר הייתה במקום ה15 בעולם. אולם היא התאוששה במהירות והגיעה שוב לשיא בסדרה מלהיבה של 14 ניצחונות רצופים, הכוללים שוב זכייה ב2 טורנירים רצופים, הלסינקי וסופוט בפולין, וכמו כן ניצחונות על הרוסיות ורה זבונרבה ואנסטסיה מיסקינה.

היא נעצרה רק ברבע גמר ניו הייבן ע״י ג'ניפר קפריאטי. אולם רצף הניצחונות הזה לא מנע ממנה הפסד בסיבוב ה1 של אליפות ארה״ב הפתוחה. את 2003 היא סיימה כשהיא שוב במקום ה16 בעולם, אלא שאליפות סבב הWTA צומצמה ל8 טניסאיות בלבד.

לאורך השנים, לא זכתה לפופולריות בישראל, למרות הישגיה המרשימים.

ב2004 הגיעה סוף סוף לאולימפיאדת אתונה, אך נוצחה בסיבוב ה1. סמוך לתאריך זה עברה משבר גדול ונפרדה מבעלה-מאמנה.

ב2004–2005, לא הצליחה להישאר בפסגת הדירוג, וירדה למקומות 30-40. ב2006 איבדה את מקומה כטניסאית הבכירה בישראל לשחר פאר, ודורגה בסביבות המקום ה60 בעולם.

למרות הירידה בדירוג, זכתה בשנים אלו ב4 טורנירים נוספים מהסבב העולמי לנשים (WTA), מה שהביא אותה להישג שיא נדיר של 12 ניצחונות מתוך 12 הופעות במשחקי הגמר. רצף זה נקטע כאשר נוצחה בגמר ה13 במספר שהשתתפה בו, ע״י מגאן שונסי בטורניר "פורסט הילס" (ניו יורק, 2006).

ביוני 2007, בגיל 31, הכריזה על פרישה מטניס מקצועני לאחר שהובסה בטורניר וימבלדון.

לאחר פרישתה שימשה מאמנת בכירה במרכז לטניס בישראל, ואימנה בין היתר את חן אסטרוגו.

ב-15 בספטמבר 2017 קיבלה את הפרס "Fed Cup Commitment Award" מטעם איגוד הטניס הבינלאומי (ITF).

הגיבורה בטוויטר | הגיבורה בויקיפדיה