אסתר אדית גֶרזוֹן-קִיוִי

מוזיקולוגית ישראלית, פרופסור באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים, באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת תל אביב, חלוצת המחקר על המוזיקה של עדות ישראל.

ילידת 1908 בברלין, גרמניה, בתו של הרופא ד"ר רודולף קיוי. למדה באוניברסיטאות פרייבורג והיידלברג בגרמניה ואוניברסיטת בולוניה באיטליה. ב1935 עלתה לארץ ישראל, והתמנתה כפרופסור למוזיקולוגיה באקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים, משרה בה כיהנה עד פרישתה לגמלאות ב1976.

ב1944 הצטרפה לצוות המכון הארץ ישראלי לפולקלור ואתנולוגיה שהקים רפאל פטאי בירושלים. לאחר שפטאי עזב את ישראל ב1947, גרזון-קיוי ניהלה את פעילותו באופן חלקי עד שנסגר ב1952.

ב1963 הקימה באקדמיה את המוזיאון לכלי נגינה.

ב1965 ייסד פרופ' אלכסנדר רינגר את המחלקה למוזיקולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, וגרזון-קיוי כיהנה בה כפרופסור מן המניין. גם באוניברסיטת תל אביב שימשה כמרצה בכירה מאז 1960 וכפרופסור מן המניין מ1969.

גרזון-קיוי ניהלה את ארכיון הפונוגראמות למוזיקה יהודית, שפרנק פלג ייסד ב1950.

הארכיון הוקם בתקופת העלייה הגדולה, שהביאה לארץ מיד לאחר קום המדינה המוני עולים מעדות שונות. אוצר הנעימות, השירים והטקסים של עולים אלה והמנהגים הייחודיים לכל עדה ועדה, שעד אז השתמרו רק בעל-פה, הונצחו בהקלטות, בצילומים וסרטים וניצלו מהזנחה ושיכחה.

על עבודתה זו בחקר פולקלור העדות בישראל ושימורו זכתה בפרס אנגל ב1970.

גרזון-קיוי הלכה לעולמה ב1992, בגיל 84. היא הובאה לקבורה בהר המנוחות בירושלים.

ארכיונה, הכולל מסמכים אישיים, כתבים מוזיקולוגיים, התכתבויות, דוחות, חומרים מכנסים ופרסומים, שמור בספרייה הלאומית.

הגיבורה בטוויטר | הגיבורה בויקיפדיה