אסתר אזהרי מויאל

סופרת, מתרגמת, עיתונאית ופעילה למען זכויות נשים יהודיה-לבנונית.

נולדה בביירות ב1873. אביה, עבדאללה לזרי, היה סוחר משי. בילדותה קיבלה חינוך נוצרי ומוסלמי ולמדה בקולג' האמריקאי לבנות. בדצמבר 1891 התקבלה כחברה באגודת הנשים הסורית ("באכורה סוריה") ובמרץ 1893 נתמנתה למזכירת האגודה.

בתום לימודיה החלה לפרסם מאמרים בעיתונות הערבית בנושאים "המזרח הערבי, השכלת העם ושפור מצבה של האשה המזרחית". ב1893 החלה ללמד מטעם הכנסייה הסקוטית וניהלה את בית הספר המוסלמי לבנות "אל מקאסר אל כיריה" בביירות.

ב1894 נישאה לשמעון מויאל, סטודנט לרפואה שהכירה בביירות. הם נסעו לקושטא על מנת שהוא יוכל לקבל תעודת רופא טורקית. הזוג התערה שם בחברה הספרותית והפוליטית. בתום הלימודים חזר הזוג לארץ ישראל. ב1898 עברו לקהיר וב1899 ייסדה את הירחון "אל עאילה" (המשפחה).

הירחון הוקדש “לטובת שחרורה של האשה המזרחית ושיפור חייה”. במאמר הפתיחה כתבה כי "האשה הנה יצור תרבותי, בעל רצון חפשי ומצפון חי ומעמדה שוה למעמדו של הגבר. לפי דעתה האשה עולה בכמה תוכנות על הגבר כגון ברגשותיה העדינים ובראית הנולד שכן צופה את הדבר מראשיתו".

ב1904 כתב העת הפך לשבועון. מויאל כתבה גם בעיתון היומי "אלחרם" ובכתב העת הספרותי "אלהילל". היא כתבה באותה תקופה את הספר "תאריך חיאת אמיל זולה" (תולדות חיי אמיל זולה) (1903).

בני הזוג חזרו ליפו ב1908 והיא סייעה לייסוד ארגון נשים יהודיות בעיר. ביתם היה לסלון ספרותי בעיר. ב16 בינואר 1914 הקימה יחד עם בעלה את כתב העת "צוות אל עותמאניה" (קול העות'מנות). מויאל התאלמנה ב1915. היא עברה לגור במרסיי יחד עם בניה וחזרה ליפו באמצע שנות הארבעים.

מויאל תרגמה עשרות דרמות מהספרות הצרפתית, שהוצגו בבתי ספר ערביים בארץ ישראל ובביירות.

ילדים: המשורר עובדיה (עבדאללה) נדים, מוניר, סעאד, מונירה, ויקטוריה.

הגיבורה בטוויטר | הגיבורה בויקיפדיה