אסתר הרליץ

פוליטיקאית, חברת כנסת ודיפלומטית ישראלית. כלת פרס ישראל למפעל חיים 2015. כיהנה כחברת מועצת העיר ת״א, קונסול בניו יורק (1954–1958), שגרירת ישראל בדנמרק (1966–1971; האישה הישראלית הראשונה בתפקיד) וכח״כ מטעם המערך (1974-77, 1979-81).

נולדה בברלין, בתם של אירמה וגאורג הרליץ, מייסד הארכיון הציוני המרכזי. בילדותה פעלה בתנועת הנוער הציונית "הבונים – קדימה". ב1933 עלתה לארץ ישראל עם הוריה ואחותה הצעירה מרים. בארץ למדה בתיכון "בית הכרם" (לימים "התיכון ליד האוניברסיטה") ובמקביל ללימודיה, הצטרפה לארגון "ההגנה".

סיימה את לימודיה בבית המדרש למורים העברי בבית הכרם והייתה מורה בכרכור ב1941–1942. ב1942–1946 שירתה בחיל העזר לנשים של הצבא הבריטי (A.T.S) כמדריכת טירוניות בבסיס צריפין (סרפנד), וב1943 הועברה למצרים ליחידה 525, שעבדה בין היתר בבית החולים הסקוטי מס' 15 בקהיר.

במסגרת זו שימשה גם מפקדת "יחידת הניקוב", בה פעלו חיילות ארצישראליות כמנקבות הכרטיסים של אחד מאמצעי עיבוד הנתונים הראשונים במזרח התיכון, וכקצינה בבסיס נהגות.

לימים נשלחה לקורס קצינות וחזרה לשמש כסגנית מפקדת פלוגה 531 בטורה שליד קהיר, יחידה על טהרת הארצישראליות.

השתחררה מה-ATS בדרגת סגן (lieutenant) במרץ 1946, ושימשה שנה כאחראית מטעם ממשלת בריטניה על תוכנית המשך לימודים לחיילים משוחררים.

ב1946 התקבלה למוסד להשתלמות - בית הספר לדיפלומטים של הסוכנות היהודית - בו הכינו 25 חניכים לשירות החוץ במדינה כאשר תקום.

במרץ 1948 הוצאה מהקורס וגויסה לצה"ל על מנת להקים יחידת ח"ן בירושלים הנצורה.

בסתיו 1948 שוחררה מצה"ל על מנת להתחיל לעבוד במשרד החוץ הישראלי המוקם בתל אביב כמנהלת מחלקת ארה״ב. ב1949 הייתה חברת המשלחת הישראלית לאו"ם, וב1950 התמנתה למזכיר ראשון בשגרירות ישראל בוושינגטון. ב1954–1958 שימשה כקונסול בניו יורק. הייתה שותפה לראשית מפעל הבונדס.

עם שובה ארצה הקימה את המחלקה לקשרים בינלאומיים במפא"י.

נבחרה ב1959 למועצת עיריית ת״א ועמדה בראש ועדת התרבות העירונית.

ב1962 חזרה לעבוד במשרד החוץ כראש מחלקת האורחים ולאחר מכן כראש מחלקת ההסברה במשרד וב1966–1971 כיהנה כשגרירת ישראל בדנמרק - האישה הראשונה ששימשה שגרירה ישראלית.

ב1972–1974 שימשה כיועצת להתנדבות של ראש הממשלה גולדה מאיר, הקימה וניהלה את המרכז להתנדבות בישראל (לימים המועצה להתנדבות).

ב1974 נבחרה מטעם רשימת "המערך" לכנסת ה8 וכיהנה כחברה בוועדת החוץ והביטחון, ועדת הפנים ובועדת חוקה, חוק ומשפט, עד המהפך ב1977.

לאחר מכן כיהנה כחברת הכנסת ה9 ב1979–1981, בעקבות פטירתו של יהושע רבינוביץ', והייתה חברה בוועדת הכלכלה, בוועדת הפנים ואיכות הסביבה ובוועדת העלייה והקליטה, שהוקמה ביוזמתה.

מ1978 כיהנה כמזכירת נעמת בתל אביב.

הייתה המנהלת והיו"ר של תחרות הנבל הבינלאומית בישראל ויו"ר "הזמריה", אותם ניהלה בהתנדבות בשנים 1983–2010, שנה בה התמנתה לנשיאת כבוד של שני המפעלים הללו. הייתה חברה בחבר הנאמנים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב ושל ה"היברו יוניון קולג'" בירושלים, שגם העניק לה תואר דוקטור לשם כבוד.

ממשלת דנמרק העניקה לה את "מדליית הדגל" על טיפוח קשרי ידידות ותרבות בין ישראל לדנמרק, ומנשיא גרמניה קיבלה אות כבוד על קשירת קשרים בין נשים ישראליות לגרמניות.

הייתה כלת פרס רוזנבלום של עיריית ת״א וכן, יקירת העיר ת״א (תשנ"ו-1996).

בערב יום העצמאות 2001 הייתה בין מדליקי המשואות בטקס בהר הרצל. ב2015 זכתה בפרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה למדינה.

הרליץ הייתה חברה במועצת הכבוד הבינלאומית של ארגון הנבל העולמי.

ב-24 במרץ 2016 הלכה לעולמה, בגיל 94.

הגיבורה בטוויטר | הגיבורה בויקיפדיה