אסתר (יוניס) יֶיבין

פעילה פוליטית ישראלית, מחלוצות המאבק לשוויון זכויות לנשים בארץ ישראל, וחברת אספת הנבחרים והוועד הלאומי.

נולדה בפלך בסרביה שברוסיה, בתם של חיה פייגה לבית ליפשיץ מקישינב (ממשפחת הבעל שם טוב) ושלמה יוניס (משכיל עברי וחובב ציון). קיבלה חינוך מסורתי ועברי לאומי, ב"חדר" (בשיעורי אחיה הבכור) ובבית עם מורה פרטי בעברית, ואח״כ למדה בגימנסיה ממשלתית (עד הכיתה ה6) והייתה חברה ב"בנות ציון".

עברה עם משפחתה לעיר לאודסה. באחד הימים, בגיל 15, קראה לה חברתה הנוצרייה בכינוי הגנאי "ז'ידובקה", וכאשר התלוננה אסתר בפני המנהלת וזו לא עשתה דבר, כעסה, אמרה כי אין ברצונה להתחנך במוסד כזה והלכה הביתה. היא המשיכה ללמוד בעזרת מורה פרטי ובין השאר למדה אצל הסופר י"ח רבניצקי.

ב1894 נישאה לניסן ייבין, וקיבלה תעודת בגרות ותעודת הוראה. היא לימדה עברית באודסה, והייתה חברה בקבוצת דוברי עברית בשם "שפתנו אתנו", שעמה נמנה גם שאול טשרניחובסקי. לבקשתה כתב טשרניחובסקי ב1896 את שיר הערש העברי "ניטשו צללים", שהוקדש לבנה שמואל (לימים ארכאולוג), שנולד באותה השנה.

כשהחלו הפרעות ביהודי רוסיה ב1905, החליטו בני הזוג ייבין שהיא תיסע עם 3 ילדיהם לארץ ישראל, וכך עשתה בסוף אותה שנה. בעלה עלה ב1908, והם רכשו משק חקלאי במושבה גדרה. כעבור 5 שנים עברו לעיר ת״א, ושם למדו ילדיהם בגימנסיה העברית "הרצליה". ב1931 עברה לחיפה. נפטרה ב1975, בגיל 98.

אחותה הצעירה של ייבין, בת שבע יוניס גוטמן (1880–1947), הייתה הרופאה הראשונה בתל אביב ובגדרה.

בת״א עסקה ייבין בפעילות ציבורית ופוליטית. היא הייתה אחת משתי חברות ועד הקהילה הראשונות בעיר. ב21 במרץ 1918 ייסדה את "אגודת נשים" היפואית, להגנה על זכויותיהן והאינטרסים החומריים שלהן.

כן הייתה ממקימות התאחדות נשים עבריות לשיווי זכויות בארץ ישראל, שנוסדה ב1919, ונלחמה למען זכות בחירה לנשים במוסדות היישוב, בסיסמה "משפט אחד וחוקה אחת לאיש ולאשה בישראל", ונבחרה לוועד ה1 שלה.

נבחרה כצירה באספת הנבחרים ה1 (1920–1925) וכן נבחרה לצירה גם באספת הנבחרים ה2 (1925–1931) מטעם התאחדות נשים עבריות לשיווי זכויות, וכיהנה כחברת הוועד הלאומי בתקופת האספה השנייה.

בעניין זה כתבה ייבין:"במלחמה זו [על זכות הבחירה] למדה האשה לקח חשוב שאין לדחות פתרון שאלות חשובות לזמנים אחרים ושאין לסמוך על תמיכת הזולת, אלא תמיד לזכור: 'אם אין אני לי מי לי? ואם לא עכשיו אימתי'"

חברות ההתאחדות הקימו רשימה פוליטית עצמאית שתתמודד בבחירות לאספת הנבחרים – צעד יוצא דופן לזמנו. הן הדגישו כי מטרתן אינה רק זכות הצבעה לנשים אלא שיווי זכויות כולל. ב1920 הן הצטרפו לברית בינלאומית של הסתדרויות נשים, שכללה 53 מדינות ומרכזה היה בלונדון.

ב1926, לאחר שנחלו הצלחה במאבק זה למען זכות הבחירה, ייסדו ייבין וחברותיה להתאחדות לשכות משפטיות שסייעו לנשים. ייבין הופיעה בבתי הדין הרבניים והגנה על נשים בענייני גירושים, חליצה, עגינות, ירושה וכו'. היא גם הייתה ממייסדות קרן היסוד בארץ, פעילה בענייני קק״ל וחברת ועד הקהילה בחיפה.

כמו כן פעלה למען גיוס נשים לחיל העזר לנשים של הצבא הבריטי והייתה מרצה בפני החיילות לפני צאתן למחנה. היא כתבה מאמרים בעיתונים, בין השאר למען תוצרת הארץ ולמען גיוס נשים.

הגיבורה בטוויטר | הגיבורה בויקיפדיה