בלהה מנהיים

פרופסור בפקולטה להנדסת תעשייה וניהול בטכניון וכלת פרס ישראל בחקר הסוציולוגיה לשנת ה'תשס"ג.

נולדה בקלן שבגרמניה, ועלתה לארץ ישראל ביחד עם משפחתה בהיותה בת 7. גדלה בתל אביב עד גיל 17.

למדה בגימנסיה בלפור, עשתה שנת שירות בקיבוץ מנרה ואחר כך החלה ללמוד באוניברסיטה העברית. בנובמבר 1947 עזבה את הלימודים וגויסה להגנה בירושלים בפלוגתו של יהושפט הרכבי, ממנה יצאה מחלקת הל"ה. שרתה במצור בירושלים, עד שגויסה לצה"ל עם הקמת המדינה.

גויסה בצה"ל לח"ן (חיל נשים) והייתה טלפנית בגדוד של משה דיין. ב1949 שוחררה יחד עם בני מחזורה ללימודים. ב1951 נסעה בעקבות חברה חיים מנהיים ללימודים בארה״ב, שם נישאו ונולדה בתם מיכל. את התואר הראשון סיימה באוניברסיטת קנזס, ואת והתואר השני באוניברסיטת אילינוי באורבנה.

התואר השני היה בקרימינולוגיה, ונושא התזה היה התארגנות קהילתית למניעת עבריינות נוער. תואר שלישי קבלה בפסיכולוגיה חברתית במסגרת המחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת אילינוי. עבודת הדוקטורט עסקה בקבוצות קטנות ובדימוי העצמי והיא ראתה אור כספר. ב1957 שבו לישראל.

תחילה הרצתה במכון לפריון העבודה והייצור ובביה״ס לעבודה סוציאלית בקריה. ב1959 גויסה לטכניון, שם כיהנה במחלקה ללימודים כלליים ובהמשך בפקולטה להנדסת תעשייה וניהול. ב1981 מונתה כמופקדת הקתדרה ע״ש יגאל אלון למדעי האדם בעבודה בטכניון עד לפרישתה לגמלאות כפרופסור אמריטה ב1997.

ב1984 הייתה האישה הראשונה שכיהנה כדיקן הפקולטה להנדסת תעו״נ בטכניון. לימדה גם כמורה מן החוץ באוניברסיטת חיפה, ושהתה בשבתונים כעמיתת מחקר וכפרופסור אורח באוניברסיטאות ברקלי, ראטגרס, מישיגן ובאוניברסיטה לטכנולוגיה בסידני שבאוסטרליה.

שימשה כחברת מערכת של כתבי העת סוציולוגיה ישראלית, Sociology of Work and Occupations Publication Series of the Israel Sociological Society, חברה ורווחה. כיהנה כמרכזת מעמד האישה בטכניון ב1987–1991, וזה היה המינוי הראשון מסוגו במוסד להשכלה גבוהה במדינת ישראל.

כשפרשה מהטכניון כיהנה כנציבת תלונות הסטודנטים בטכניון ב2001–2003. כיהנה בוועדות מרכזיות רבות בטכניון.

מבין תלמידיה הבולטים ניתן למנות את פרופ׳ דני יעקובסון מאוניברסיטת ת״א, פרופ׳ נעמי כרמון מהטכניון, פרופ׳ יצחק סמואל מאוניברסיטת חיפה, ד"ר זהבה רוזנבלט מאוניברסיטת חיפה ועוד.

הייתה חברה במשך 9 שנים (1999–2008) בוועדה למינוי פרופסורים במכללות מטעם המועצה להשכלה גבוהה. כיהנה פעמיים כנשיאת האגודה ליחסי עבודה, ב1986–1988 וב1994–1999, והייתה בחבר הנאמנים של אוניברסיטת חיפה ב1996–1998. כן כיהנה במספר ועדות ציבוריות בנושאים של יחסי עבודה והדרכת עובדים.

הייתה פעילה במועצה האקדמית במכללות יזרעאל ורופין, ובוועדות הפיתוח ובמועצות האקדמיות של מכללות אורט בראודה בכרמיאל וכנרת בעמק הירדן. הייתה חברת אגודת הסוציולוגים האמריקנית, פי קאפה פי, האגודה הישראלית לחקר יחסי עבודה, האגודה הסוציולוגית הישראלית, האגודה הסוציולוגית הבינ״ל.

מאז שפרשה מהטכניון ועד למותה הייתה פעילה באגודה למען העיוור בחיפה. זכתה בתואר "אשת מופת" בחיפה.

בלהה מנהיים הייתה נשואה לחיים מנהיים (1927–2013), שהיה פרופסור להנדסת ביוטכנולוגיה ומזון בטכניון. נולדו להם 3 ילדים.

נפטרה בספטמבר 2022, והובאה למנוחות בבית העלמין בקיבוץ נווה ים.

מחקריה של מנהיים התפרשו על מספר תחומים: פסיכולוגיה חברתית של הדימוי העצמי, סוציולוגיה עירונית, השפעת הטכנולוגיה על העובד, פרישה מן העבודה, המערכת הארגונית של עבודה, עמדות לעבודה, ובעיקר – מרכזיות תפקיד העבודה.

הגיבורה בטוויטר | הגיבורה בויקיפדיה