ד״ר מרים פרוינד רוזנטל

חוקרת, היסטוריונית, פעילה חברתית ונשיאת ארגון נשות הדסה בין השנים 1956–1960.

ילידת ניו יורק, 1906. הוריה הארי ורבקה קוטלר, יהודים אמריקאים ממוצא מזרח אירופאי, שהשתייכו לזרם האורתודוקסי. ספגה מינקות ערכי מסורת וציונות והוריה היו פעילים בארגונים פילנתרופיים יהודים שונים.

ב1927 נישאה למילטון פרוינד ונולדו להם 2 ילדים, הארי וד"ר מתיו.

ב1925 סיימה תואר ממכללת האנטר שבנ״י, ב1927 תואר 2 מאוניברסיטת נ״י שם עבדה כמרצה וב1935 דוקטורט בלימודי יהדות ארה״ב, עם תזה על סוחרים יהודים מהתקופה הקולוניאלית בארה״ב.

מיד לאחר נישואיה מונתה לנציגת ארגון ישראל הצעיר באזור מגוריה וכיהנה בחבר הנאמנים של ביה״ס היהודי "ישיבה דפלטבוש".

ב1935 ביקרה לראשונה בפלשתינה. במהלך הביקור נפגשה עם הנרייטה סאלד ממייסדות ארגון נשות הדסה שחיה באותם הימים בפלשתינה וברוז הלפרין נשיאת הארגון דאז. נשים אלה חשפו בפניה את סוגיית עליית הנוער, את הצורך בסיוע והקמת תשתיות של מערכת בריאות ואת חשיבות פעילותן של נשות הדסה.

הביקור השפיע עליה רבות ועם שובה לארה״ב החליטה להעמיק את מעורבותה בפעילות פילנתרופית ציונית והצטרפה לחבר הנאמנות הארצי של ארגון הדסה.

ב1942 ובעקבות הקושי לתמרן בין משרתה, אימהות ופעילות פילנתרופית ביקשה לסיים את פעילותה במסגרת הארגון.

כשנה לאחר מכן נתבקשה לשוב ולסייע לנשות הדסה. היא התפטרה ממשרתה כמרצה באוני׳ ניו יורק והפכה ליו״רית "ועד הנוער הציוני באמריקה" למשך 5 שנים.

ב1948 שימשה כיו״רית הוועדה הלאומית לחינוך וסייעה בגיוס כספים לטובת הקמת מוסד אקדמי יהודי, אוניברסיטת ברנדייס שהוקם באותה השנה.

ב1949, עם כניסתו לתוקף של הסכם שביתת הנשק בין מדינות ערב למדינת ישראל הגיעה לביקור בארץ ונכחה בטקס חניכת ביה״ס לרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים.

ב1953–1956 שימשה כיו״רית ארגון עליית הנוער. במשך תקופה זו סייעה להעלאת רבבות נערים ונערות יהודיים מרחבי אירופה, צפון אפריקה והמזה״ת, ואף הגיעה יחד עם משלחת פעילים יהודים לקזבלנקה כדי לפגוש את הרב הראשי של מרוקו ולשמוע את תלונות הקהילה היהודית המקומית לגבי יישום תוכנית עליית הנוער.

ב1956 נבחרה לנשיאות ארגון נשות הדסה, תפקיד אותו מילאה עד ל1960. היא נכנסה לתפקיד הנשיאות על רקע מבצע קדש וסייעה לאנשי הסוכנות היהודית בהעלאתם של רבבות יהודים לארץ מפולין והונגריה אשר חוו רדיפות אנטישמיות חוזרות ונשנות.

במהלך 4 שנות כהונתה גיבשה והוציאה לפועל פרויקטים רבים ושונים, ביניהם בניית מוסד רפואי חלופי לביה״ח הדסה הר הצופים, אשר נמצא באותם ימים תחת ריבונות ירדנית. ביה״ח הדסה עין כרם נחנך ב1961. לפרויקט הבנייה גייסה את האמן מארק שאגל לעיצוב 12 חלונות ויטראז' המסמלים את12 שבטי ישראל ומעטרים את חלונות ביהכ״נ של ביה״ח גם בימינו אלו.

במהלך הקונגרס האוריינטליסטי העולמי ה25 שנערך במוסקבה ב1960, הציגה את מחקרה בנושא רפואה והמסורת היהודית.

עם סיום כהונתה כנשיאת ארגון הדסה המשיכה להחזיק במספר תפקידים חשובים במסגרת הארגון ביניהם:

1956–1966 יו״רית חטיבת הנשים באגודה הלאומית של בונדס ישראל; היסטוריונית ראשית ויו״רית הספריות של הדסה; סגנית נשיאת חטיבת הנשים הלאומית של אוניברסיטת ברנדייס; מייסדת פדרציית הנוער הציוני הפנים מכללתי בארה״ב; חברה בארגון המייסד של ארגון התנ"ך העולמי; נציגת ארגון נשות הדסה באו״ם.

1966–1971 עורכת מגזין הדסה, יושבת ראש הוועדה החינוכית של הארגון ומעורבת בייעוץ וגיבוש תוכניות חינוכיות ציוניות.

ב1968 נפטר בעלה כתוצאה מאירוע לב. כ6 שנים לאחר מכן, ב1974 נישאה בשנית להארי רוזנטל, איש עסקים אמריקאי יהודי ופעיל ציוני נלהב. עם נישואיהם עברו להתגורר בעיר סנט פול מינסוטה ויחד הקימו קרן פילנתרופית חינוכית בחסות ארגון הדסה.

לקראת תחילת שנות ה70 ואמצע שנות ה80 פעלה פרוינד במסגרת המאמץ לשחרור יהודי ברית המועצות, אסירי ציון שנכלאו בבתי הסוהר הסובייטים והעלאת יהודי אתיופיה. ב1970 ביקרה בברית המועצות יחד עם נכדה. ב1972 ביקרה לראשונה באתיופיה ואף נפגשה עם הקיסר האתיופי היילה סלאסי.

גם בעשור ה8 לחייה המשיכה בפעילות בארגון הדסה וסייעה בעריכת אוסף זיכרונות וראיונות של מנהיגות הארגון.

פרוינד סייעה בהקמת "המוסד למנהיגות צעירה" במטרה להכשיר את דור המנהיגים הבא ולהעשירו בידע אודות מורשת והיסטוריה יהודית ציונית באמצעות פעילותן של נשות הדסה.

ב1991 נבחרה לכהן כחברת הנהלה בכירה במרכז האוניברסיטאי הבינלאומי להוראת תרבות ישראל.

באוטוביוגרפיה שכתבה אודות חייה ופועלה, ציינה כי חייה עוצבו בהשפעתן של 3 נשים: הראשונה, אמה רבקה קוטלר. השנייה, הנרייטה סאלד נשיאת הדסה הראשונה, ואלינור רוזוולט רעייתו של נשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט. האחרונה פעלה וסייעה להצלת חייהם של ילדים יהודים במסגרת עליית הנוער.

ב18 בינואר 1999 נפטרה מרים פרוינד רוזנטל כשהיא בת 93. היא הותירה אחריה משפחה רחבה החיה בארצות הברית וישראל. פרוינד הקדישה את מרבית חייה לפעילות פילנתרופית אשר הדגישה את אהבתה למסורת היהודית, לציונות ולמדינת ישראל, אותה ביקרה במהלך חייה יותר ממאה פעמים.

הגיבורה בטוויטר | הגיבורה בויקיפדיה