הלנה כגן

רופאת ילדים ישראלית - האישה הראשונה בארץ ישראל במקצוע זה, פעילה חברתית ומראשי ויצו. כלת פרס ישראל 1975. לאורך השנים טיפלה וריפאה דורות של ילדים יהודים, נוצרים ומוסלמים. נודעה במקצועיותה ובמסירותה.

נולדה ב1889 בטשקנט, אוזבקיסטן. אביה היה כימאי שנשלח לשם כדי להקים ולפקח על מפעלים לייצור זכוכית.

ב1905 נסעה לשווייץ ללמוד פסנתר בקונסרבטוריון. ב1910, בהיותה בת 21, השלימה את לימודי הרפואה באוניברסיטת ברן והתמחתה ברפואת ילדים.

ב1914 עלתה לארץ יחד עם אמהּ. תחילה גרו ביפו ובת״א, ומאוחר יותר עברו לירושלים, סמוך למאה שערים. כגן פתחה מרפאה בביתה בירושלים, והייתה לרופאת הילדים הראשונה בארץ. היא גרה באותו בית כל ימיה. היא התחברה עם רופא עיריית ירושלים, הד"ר כמאל ביי אל חוסייני, קרוב משפחה של המופתי הירושלמי.

הלה הנפיק לאמה תעודה שאסור לה לנסוע עקב סיבות בריאות, שבזכותה הצליחה כגן להישאר בירושלים בפרוץ מלחה״ע הראשונה, כשללא מסמך זה הייתה מגורשת עם אמה לרוסיה. בנוסף, הד"ר אל חוסייני נתן לכגן הלוואה של 100 נפוליאונים למשך 8 חודשים. ההלוואה נעשתה בצורת בקשה שכגן תשמור לו על הכסף.

ב1936 נישאה כגן לאמיל האוזר, כנר מחונן, שהקים את הקונסרבטוריון למוזיקה בירושלים ב1933. הוא גם ניהל את הקונסרבטוריון בשנותיו הראשונות, והלנה עצמה נשאה בתפקיד של כבוד במוסד זה בין 1938–1946. ביתם של הזוג היווה מרכז למוזיקה ותרבות, ומקום מפגש למנהיגים ציוניים.

בפרוץ מלחה״ע הראשונה הרשויות לא התירו לה לעבוד כרופאה. ב1914–1916 היא עבדה כאחות בביה״ח העירוני, וכן הכשירה בתקופה זו נערות יהודיות וערביות לעבודה כאחיות. היא גם עבדה עם אחיות ציבור שנשלחו ע״י ההסתדרות הציונית הדסה להקמת תוכנית מלווה לטיפול באם וביילוד.

כגן המשיכה להעניק טיפולים רפואיים מביתה, וסייעה לפתור בעיות תת-תזונה אצל תינוקות. היא השיגה פרה, ונתנה את החלב לילדים חולים שהגיעו למרפאתה. עם השנים רכשה את אמון הקהילות היהודית והערבית, חרף היותה אישה, צעירה וחסרת ניסיון.

ב1917 גויס ד"ר אלברט טיכו לצבא הטורקי-גרמני-אוסטרי, כקצין מילואים וכרופא עיניים, ושירת תקופה של כשנתיים בדמשק. בתקופה זו העביר את מרפאתו ואת הציוד שבה לידי כגן. היא הפכה את ביה״ח לביה״ח היהודי הראשון בארץ ישראל לטיפול בילדים, באמצעות תקציב דל שקיבלה מ'המשרד הארצישראלי'.

ב1919 עבר ביה״ח לילדים לביה״ח מאיר רוטשילד (גלגולו הראשון של מרכז רפואי הדסה). כגן ניהלה את מחלקת הילדים עד 1925. במקביל המשיכה לקבל חולים בביתה, וייסדה מרפאות טיפת חלב מטעם ויצו, הראשונה שבהן ברובע היהודי ב1921, בהן נתנה הדרכה לאמהות כיצד לטפל בילדיהן, על רקע קשיי החיים בי-ם.

כגן הקימה את מחלקת הילדים בויצו, עמדה בראש המחלקה עד 1966, והייתה חברת הנהלת ויצו העולמי.

ב1924 הקימה בית יתומים בשערי חסד, והייתה המנהלת הרפואית במקום. ב1925 החלה לעבוד גם במעון לילדים ערבים בעיר העתיקה - שם הייתה המנהלת הרפואית עד 1948, כשנאסר על היהודים להיכנס לחלק זה של העיר.

ב-1936 היא הקימה את מחלקת הילדים בביה״ח ביקור חולים, אותה ניהלה עד שנת 1975 (ב1962 נקראה על שמה מחלקת הילדים החדשה שנפתחה בבית החולים.)

בשנות ה30 הייתה חברת הוועד הלאומי מטעם הציונים הכלליים.

במהלך המצור על ירושלים במלחמת העצמאות מונתה כגן לאחראית של המחלקה הרפואית בקהילה היהודית בירושלים, ודאגה לכל המרפאות והמערכות התברואתיות בעיר. עבודתה כללה גם טיפול בפליטים מהשכונות הערביות. היא לקחה תינוקות רבים מאזורי סיכון, ושיכנה אותם בבית התינוקות של ויצו, שנוסד ביוזמתה.

ב1937 מונתה כחברה בוועד המנהל של האוניברסיטה העברית בי-ם; ב-1965 מונתה לסגן יו"ר הוועד. הייתה פעילה בארגון רפואת הילדים של ירושלים, בתקופת המנדט, ושימשה כיו"ר מ-1926 ועד 1943; כן שימשה בתפקיד זה ב1951 וב1958. כמו כן, הייתה יועצת בענייני רווחת ילדים במשרד הבריאות בין 1953–1956.

עד שנותיה האחרונות המשיכה ד"ר כגן לקבל מטופלים בביתה.

היא נפטרה חשׂוכת ילדים, באוגוסט 1978, בגיל 89; היא נקברה בחלקת אישי ירושלים בהר המנוחות.

גיסתה רחל כהן-כגן (אשת אחיה, הרופא ד"ר נח כהן (כגן)) הייתה פעילה חברתית ופוליטית, חתומה על מגילת העצמאות, חברת הכנסת ויו"ר ויצו ישראל.

פרסים והוקרה: 1958: אזרחית כבוד של י-ם, כהוקרה על מפעליה הרבים למען החברה (האישה הראשונה שזכתה בתואר זה); 1963: פרס מטעם אוני׳ שיקגו על תרומתה לחקר קדחת השיגרון; 1967: תואר דוקטור לשם כבוד מהאוני׳ העברית בי-ם;

1975: אות הצטיינות מטעם הכנסת במסגרת שנת האישה הבינלאומית, פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה, על מפעל חיים בתחום הסעד ועל תרומתה לחינוך המוזיקלי ולחיי המוזיקה בארץ.

#גיבורה_אחת_ביום #גיבורה_אקטיביסטית

הגיבורה בטוויטר | הגיבורה בויקיפדיה