הרבנית ברכה קאפח

אשת חסד, יזמית, פעילה חברתית ואשת הרב יוסף קאפח. כלת פרס ישראל לשנת 1999.

נולדה בצנעא, בירת תימן. בגיל 11 נישאה לבן דודה יוסף קאפח, שבבגרותו הפך לרב, והיה מנהיג מרכזי בקרב יהדות תימן וחתן פרס ישראל. בגיל 14 ילדה את בנם הראשון דוד, ובהמשך גם את נעמי ויחיא. ב1943 בגיל 21 עלתה עם משפחתה לישראל, במסע ארוך על גבי חמורים לעיר הנמל עדן.

במהלך המסע שָׁכְלָה את בנה הצעיר יחיא. בהיותה בישראל נולד לה בן נוסף, אריה.

המשפחה התגוררה כמה שנים בתל אביב, ובהמשך עברה לירושלים לשכונת נחלת אחים ובה החלה לבלוט ביזמותה ובמעשי החסד שלה. היא פתחה מפעל רקמה והעסיקה רוקמות רבות משכבות חלשות.

בהמשך פתחה בגדייה, בה חולקו בגדים יד שנייה בעזרת צוות של מתנדבות. במסגרת הבגדייה אף התאימה שמלות לכלות לליל כלולותיהן. במקביל, הקימה את עמותת הצדקה "סגולת נעמי", ע״ש אמה, ובמשך עשרות שנים ניהלה מפעלי גמילות חסדים שהיוו סעד לאלפי נזקקים בירושלים וסביבתה.

בין היתר ייסדה והייתה מנהלת פרויקט ה"קמחא דפסחא", במסגרתו חולקו, בעזרת הציבור, מצרכי מזון לחג הפסח כגון מצות ויין.

ב1976 יצאה קפאח יחד עם פעילה נוספת יונה עמיר, לסיור בארה״ב, על מנת להשיג כספים להקמת מרכז למורשת יהודי תימן בירושלים.

הן הוזמנו למוזיאון היודאיקה בשיקגו שם הציגו תלבושת כלולות תימנית והשמיעו הרצאות ברחבי ארה״ב על התרבות, החיים והבית המסורתי אצל יהודי תימן.

ב1992 הוענק לה התואר "יקירת ירושלים". על פועלה זכתה ב26 תעודות הוקרה שונות, וכן בפרס ישראל תשנ"ט - 1999, על "תרומתה המיוחדת לחברה ולמדינה".

היא ובעלה נבחרו לדמויות המופת של החינוך הממלכתי דתי לשנת תשע"ו.

ד"ר יעל שי כתבה על חייה של קאפח את הספר "וזאת הברכה", המתאר את חייה בתימן, נישואיה, עלייתה לארץ ישראל, פעילויותיה ומפעל גמילות החסדים אותה הקימה.

לאחר מותה, הוציאה לאור כלתה, ד"ר אסתר קאפח, ספר: רבנית וכלה בשליחות המדינה. הספר מתעד את שליחותן לריו דה ז'ניירו לרגל חגיגות ה40 למדינת ישראל, את דמותה של הרבנית דרך סיפורי החסד, את תערוכת התלבושות המסורתיות של מגוון עדות ישראל ואת מופעי הפולקלור שלהן ביחד עם הזמרת עפרה חזה.

הגיבורה בטוויטר | הגיבורה בויקיפדיה