חוה לָצָרוּס-יָפֶה

פרופסור לדת האסלאם במכון ללימודי אסיה ואפריקה שבאוניברסיטה העברית, כלת פרס ישראל להיסטוריה לשנת תשנ"ג, 1993.

נולדה בוויסבאדן שבגרמניה. היא למדה בביה״ס הריאלי בחיפה. סיימה את לימודיה במכללה למורים בחיפה (לימים מכללת גורדון) ב1950, תואר ראשון ב1953 ותואר שני ב1958, עם תזה בנושא: "טעמי המצוות הפולחניות לפי "אחיא עלום אלדין לאבו חאמד מחמד אלגזאלי", אותה עשתה באוניברסיטה העברית.

נושא הדוקטורט שלה, שהוגש ב1965 (בהצטיינות יתרה) באוניברסיטה העברית, בהנחיית פרופ' דוד צבי בנעט ופרופ' מאיר פלסנר, היה "אופיים הספרותי של כתבי אלגזאלי; מחקרים בלשונו של אלגזאלי". זכתה בתואר ד״ר לשם כבוד מטעם ההיברו יוניון קולג'.

הייתה נשואה למחנך עמנואל יפה. הלכה לעולמה בי-ם.

במחקריה השונים התמקדה בשאלות יסוד ואישים מרכזיים בתולדות האסלאם, תוך ניסיון להאיר אותם באור חדש. היא עסקה בהשוואה בין דת האסלאם לדת היהודית והנוצרית ולאינטראקציה ביניהן. הרבתה לחקור את המסורות הדתיות, ההלכתיות והפוליטיות של האסלאם. היא שילבה במחקריה ניתוח פילולוגי מעמיק.

חקרה שנים רבות את האיש עליו נסובו עבודות המאסטר והדוקטורט שלה, הוא אבו חאמד מוחמד אלגזאלי, שהיה מיסטיקן ואיש הלכה מוסלמי ומחקריה עליו מהווים מסד וטפחות להבנת אישיותו והשפעתו הן על התרבות המוסלמית והן על התרבות היהודית.

ספרה ״עולמות שזורים: ביקורת המקרא המוסלמית בימי הביניים״, שראה אור ב1992 בהוצאת אוניברסיטת פרינסטון, תורגם לעברית ויצא לאור ב1998, בהוצאת מוסד ביאליק. הספר עוסק ביחס המוסלמים בימי הביניים למקרא ובאיזו מידה הם הכירו אותו.

לזכרה:

דת ומדינה באסלאם: גיליון מיוחד לזכרה של פרופ׳ חוה לצרוס-יפה, המזרח החדש מב תשס"א, עורכים: חיים גרבר ואלי פודה, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס

האסלאם ועולמות השזורים בו: קובץ מאמרים לזכרה של חוה לצרוס-יפה, עורך: נחם אילן. מכון יד יצחק בן-צבי, מוסד ביאליק, האוני׳ העברית, י-ם, תשס"ב

#גיבורה_אחת_ביום #גיבורה_בחזית_המדע

הגיבורה בטוויטר | הגיבורה בויקיפדיה