חוה קלר

פעילה ותיקה נגד הכיבוש, ממייסדות נשים בשחור, גוש שלום ונשים למען אסירות פוליטיות, ופעילה בתעאיוש וביוזמות נוספות.

נולדה ב1929 בפולין. בדצמבר 1939 ברחה משפחתה והגיעה לליטא. בינואר 1941, אישרו ליהודים בעלי אישור לעזוב, ומשפחתה הגיעה לת״א. בכיתה ט' הצטרפה להגנה, ונעצרה כמה פעמים ע״י הבריטים בגין תליית כרוזים. ב1948 השתתפה בכיבוש עכו. לקראת סוף המלחמה, השתתפה בגירוש של הפלסטינים שנותרו בב״ש.

עדותה על האירועים לארגון זוכרות:

"אנשים ברחו במכוניות. הג'וב שלי היה לשבת על מגדל התצפית בעין המפרץ ולספור את המכוניות שיוצאות מעכו", סיפרה בעדות. "נכנסתי לעכו כשכמעט לא היו תושבים. הסתובבנו בעכו. בדירה אחת קיבלתי שוק. באנו לדירה… הדלת היתה פתוחה. על השולחן היו פיתות וקפה, כנראה הם היו באמצע ארוחת הבוקר. על הרצפה היה זוג נעליים של תינוק, כנראה שלא הספיקו להלביש לו את הנעליים. (חשבתי) קר לו ברגליים, צריך למצוא את הילד. התחלתי לצעוק ולבכות". קלר סיפרה כי זה היה אחד הרגעים שבהם הבינה שמשהו אינו תקין.

ב1949, היתה בין השומרים על עבודתם של שבויים פלסטינים, שהועסקו בפירוק מסילת הברזל לכיוון ראש הנקרה שכן לא היה עוד צורך ברכבת ללבנון. אחד העובדים ניסה לברוח, והיא ושומרים אחרים ירו בו והרגו אותו.

אחרי המלחמה נישאה ונולדו לה 2 ילדים. ממקימי קיבוץ סער.

הקיבוץ שכן סמוך לאל סמיריה שתושביו גורשו ב1948. במשך חודשים שאלה מתי ישובו התושבים הפלסטינים, והם ענו "בקרוב". יום אחד ראתה שבתי הכפר נהרסו עד היסוד, מלבד אמת המים במקום. על חורבות הכפר נמצא כיום קיבוץ לוחמי הגטאות. התחילה את פעילותה הפוליטית במפ"ם בתחילת שנות ה50.

ב1953 עברו הזוג קלר לת״א. היא למדה במחזור הראשון של החוג להיסטוריה באוני׳ ת״א, ובמשך שנים היתה מורה להיסטוריה ולאזרחות בעירוני ט' בעיר.

בתחילת שנות ה80 התחילה בפעילות פוליטית אינטנסיבית נגד הפלישה ללבנון וכיבוש הגדה המערבית, רצועת עזה ומזרח י-ם, וכן למען האסירות הפלסטיניות.

ב1988 היתה חלק מהתארגנות "הלאה הכיבוש", והקימה את "נשים למען אסירות פוליטיות", במסגרתה עמדה מחוץ לכלא בזמן ביקור המשפחות, והביאה בגדים חמים וחומרי יצירה לאסירות. ב1992 הקימה את הוועד היהודי-ערבי נגד הגירוש. בהרגשה ש״שלום עכשיו״ לא פעלה מספיק, הקימה עם חברים את תנועת ״גוש שלום״.

מאז 1988 ועד הידרדרות בריאותה, קלר השתתפה מדי שבוע במחאות רבות, ובמיוחד במשמרות השבועיות של נשים בשחור במרכז תל אביב. היא השתתפה לא פעם בהפגנות בגדה המערבית – בא-רם, בילעין ומקומות נוספים. כמו כן, היא השתתפה במחאות בכפר אל עראקיב, בגבעת עמל ובהפגנות המחאה החברתית ב2011.

בנוסף, קלר הקימה את להקת "הסבתות הזועמות", ששרו שירי מחאה פוליטיים בהפגנות בתחילת שנות ה2000.

"היתה לה הבנה עמוקה שזכויות זה לכולם, זכויות של כל מה שחי". לקלר היה צורך "לעשות מה שצריך, לא משנה מה יגידו. היה לה חוסר פחד מוחלט, ממש אנטי ישראלי, לצאת פראיירית כדי שאחרים לא יסבלו".

הגיבורה בטוויטר