יוכבד קאשי

מפקדת יחידת מקפלות המצנחים, והייתה האישה הראשונה יחד עם מנוחה פידל שעברה קורס צניחה צבאית של צה"ל.

נולדה במשהד, איראן ב1929. הוריה עברו מרוסיה לאיראן לפני שנולדה והשתקעו בעיר משהד.

ב1932, כשהיא בת 3, המשפחה עלתה לארץ ישראל והתיישבה בתל אביב.

ב1946 הצטרפה יוכבד לארגון ההגנה, שובצה ליחידה של קשרים-רצים, והשתתפה בהגנת שכונת התקווה בחלקה המוקדם של מלחמת העצמאות.

במאי 1948 התגייסה לחיל נשים בצה"ל, ושירתה כמ"כ ומדריכה בבסיס האימונים של חיל הנשים. ב1949 סיימה קורס קצינות ועברה לאזור הדרום. שם שרתה בתפקיד קצינה במפקדת פיקוד הדרום בבאר שבע.

ב1950 הוצבה בבית הספר לצניחה, אז בבה"ד 8, בבסיס תל נוף. שם פיקדה על יחידת מקפלות המצנחים.

קאשי ביקשה להשתתף בקורס צניחה, אך נדחתה על רקע מגדרי. מפקדת חיל הנשים באותה תקופה, אל"ם שושנה ורנר, טענה שהצנחנות הוא מקצוע גברי, וסירבה לתת את אישורה. רופא הצנחנים טען שהשתתפות בצניחות עלולה לגרום נזקים לגוף האישה, שימנעו ממנה בעתיד את האפשרות להיכנס להיריון וללדת.

קאשי התעקשה ולבסוף הצליחה, בעזרת דוגמאות של צנחניות מארצות אחרות, לשכנע את יהודה הררי, המקים והמפקד של ביה״ס לצניחה. הררי השיג אישור להשתתפותה של קאשי בקורס צניחה, אך האישור הותנה בכך שהיא לא תהיה הצנחנית היחידה. חיילת בעלת כושר מעולה בשם מנוחה פידל, התנדבה להצטרף לקורס.

2 הנשים עברו אותו בהצלחה, כולל 5 צניחות המקנות זכות ל"אות הצנחן".

הן השתתפו בצניחת הראווה באצטדיון רמת גן, בטקס הסיום של המכביה ה3. קאשי המשיכה לבצע צניחות והגיעה ל12 צניחות, שהקנו לה את כנפי הצניחה. תצלומה הופיע בכרזה של יום העצמאות ב1951, והתנוסס גם על שער השבועון במחנה.

קאשי השתחררה מהשירות הצבאי ב1952 בדרגת סגן משנה.

לאחר שחרורה נישאה לצייר צבי מילשטיין, שקיבל ב1956 מלגת לימודים בצרפת, והזוג עבר לגור שם. קאשי לימדה אמנות פלסטית באוניברסיטה בפריז.

ב2020 התאלמנה, ובשנותיה האחרונות התגוררה בבית אבות בנורמנדי.

הייתה אחותה הבוגרת של הזמרת עליזה קשי.

הגיבורה בטוויטר | הגיבורה בויקיפדיה