מרטה וַינשטוֹק-רוֹזִין

פרמוקולוגית ישראלית, כלת פרס ישראל לרפואה. חקרה טיפולים תרופתיים במחלות ניווניות של מערכת העצבים המרכזית ופיתחה את תרופת האקסלון לטיפול במחלת האלצהיימר.

ילידת 1935 באוסטריה. ב1939, לאחר סיפוח אוסטריה לגרמניה, נמלטה עם משפחתה לאנגליה. עם הגיעם לאנגליה נלקח אביה למעצר, בהיותו אזרח של מדינת אויב.

בתום מלחה״ע ה2, התחילה ללמוד לנגן בכינור, והשתתפה בתזמורת ביה״ס בו למדה, ובמשך שנים כנגנית חובבת בתזמורת החובבנית הידועה "בן אורי".

בשלהי שנות ה50 נישאה לארנולד רוזין, לימים פרופסור לרפואה, מנהל המחלקה הגריאטרית במרכז רפואי שערי צדק ויקיר ירושלים. ב1969, עלו בני הזוג לישראל עם 3 ילדיהם, וכעבור שנה נולד ילדם ה4. אחד מילדיהם הוא הרב יונתן רוזין, מרבני ישיבת ברכת משה.

ב1956 התקבלה ללימודי רפואה באוניברסיטת לונדון (דבר שנחשב קשה לאישה באותה התקופה), אך העדיפה ללמוד פרמקולוגיה והחלה את לימודיה לתואר ראשון בבה״ס לרוקחות של אוניברסיטת לונדון, ובסיומם המשיכה לתואר שני.

ב1961 קיבלה תואר דוקטור לפרמקולוגיה בביה״ס לרפואה סנט מרי בלונדון, וב1963 (כשהיא בת 28) מונתה למרצה בפרמקולוגיה בבי״ס זה.

למדה אימונולוגיה, ובעקבות זאת עבדה במרפאת אלרגיה, וחקרה כיצד פועל חיסון לאלרגיה לאבקת פרחים.

ב1969, לאחר עלייתה לישראל, החלה לעבוד במחלקה לפרמקולוגיה באוני׳ ת״א.

ב1976–1977 יצאה לשנת שבתון בNIH בארצות הברית, כחוקרת בכירה. שם עבדה עם פרופ' ג'וליוס אקסלרוד ופרופ' ארווין קופין, ובמהלך שנה זו פרסמה כ8 מאמרים בעיתונים יוקרתיים.

ב1977 הצטרפה לבית הספר לרוקחות של האוניברסיטה העברית בירושלים כפרופסור. ב1981 מונתה לפרופסור מן המניין. ב1983 מונתה לראש המחלקה לפרמקולוגיה. ב2003 עברה למעמד של פרופסור אמריטה.

ב1977 עם הצטרפותה לביה״ס לרפואה באוניברסיטה העברית, החלה לחקור כיצד חומרים אופיאטיים (משככי כאבים) גורמים לדיכוי נשימה. היא גילתה כי חומרים אלו מקטינים את השחרור של אצטילכולין בתאי הנשימה בגזע המוח. בעקבות זאת, היא פיתחה טיפול של נתינת מורפין יחד עם פיזוסטיגמין המעכב את פעילותו של כולין-אסטראז, ומונע פירוקו של אצטילכולין.

הטיפול הצליח לבטל את דיכוי הנשימה ואף שיפר את יעילות משככי הכאבים. היא פיתחה נגזרות יציבות של פיזוסטיגמין בעלות רעילות נמוכה כדי לסייע ולהשלים את הטיפול בכאבים. היא ועמיתיה מצאו כי החומרים האלו לא היו פעילים בגזע המוח כמו שקיוו, אך היו פעילים בהיפוקמפוס ובקליפת המוח הקדמית.

בראיון איתה סיפרה כי ב1984 נתקלה במאמר שדיווח על הקשר בין ירידה בכמות האצטילכולין בהיפוקמפוס ובקליפת המוח לבין פגיעה בזיכרון ובתפקוד הקוגניטיבי במחלת האלצהיימר. בעקבות מאמר זה המשיכה במחקרה, ואכן בניסויים שביצעה נראה כי תרכובת הריבסטיגמין שפיתחו שיפרה את מצב הזיכרון בחיות מעבדה.

תרכובת הריבסטיגמין היא התרכובת עליה מבוססת תרופת האקסלון לטיפול במחלת אלצהיימר.

לאחר שחברת טבע לא גילתה עניין בתרופה, היא נמכרה לחברת סנדוז, ומכירותיה הגיעו לשיא של מיליארד דולר לשנה. זהותה כמפתחת התרופה נשמרה בסוד, מחשש מהחרם הערבי, ורק כעבור יותר מ10 שנים בוטלה הגבלה זו.

בשנות האלפיים פיתחה יחד עם פרופסור מוסא יודעים (מפתח תרופת האזילקט למחלת הפרקינסון), תרופה נוספת. מטרתה לטפל במחלת הMCI - ליקוי קוגניטיבי מתון, הנובעת מהפרעה ניוונית של מערכת העצבים ומאופיינת בבעיות בזיכרון, בשיפוט ובשפה ומבשרת במקרים רבים את תחילתה של מחלת אלצהיימר.

התרופה החדשנית מבוססת על שילוב נגזרות אזליקט ואקסלון, ומשמשת כתרופה רב-ייעודית - התוקפת אזורים ספציפיים במוח, וכן בכמה חזיתות. היא נמצאת בשלבי פיתוח וניסויים קליניים מתקדמים, אך טרם אושרה לשימוש על ידי הרשויות.

תארים ופרסים:

2000: פרס קיי מהאוניברסיטה העברית, על פיתוח תרופת האקסלון לטיפול באלצהיימר.

2002–2004: נשיאת האגודה הישראלית למדעי העצב והמוח.

2014: פרס ישראל בתחום חקר הרפואה.

2015: הדליקה משואה בטקס המרכזי בהר הרצל, שנושאו היה "ישראלים פורצי דרך".

2022: פרס בובליק על תרומתה החשובה למערכת הבריאות בארץ ובעולם, שבאה לידי ביטוי בפיתוח טיפול תרופתי למחלת אלצהיימר.

הגיבורה בטוויטר | הגיבורה בויקיפדיה