מרשה פרידמן

פעילה פוליטית וחברתית אמריקאית-ישראלית. כיהנה כח״כ מטעם סיעת רצ בכנסת ה8. היא הייתה פעילה למען זכויות אדם, מחלוצות הפמיניזם בארץ, וקידמה רבות את המודעות לאלימות בתוך המשפחה ולזכויות נשים. פרידמן הייתה גם ח״כ הלסבית הגלויה היחידה.

נולדה ב1938 בניוארק שבניו ג'רזי. למדה לתואר ראשון בבנינגטון קולג' ולתואר שני באוני׳ ניו יורק. בשנות ה60 עסקה בפעילות חברתית בתנועה לזכויות השחורים בארה״ב. נישאה ב1961 ונולדה לה בת.

ב1969 עלו לישראל בעקבות הזמנת בעלה לשמש כמרצה אורח, והחלה ללמד בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת חיפה.

שם יחד עם המרצה מרילין ספר ערכה סמינרים על נשים שהעלו את השיח והתודעה הפמיניסטית. בארץ הייתה פעילה בתנועת הסוציאליסטים העצמאיים בשנים 1967–1972. ממייסדות התנועה הפמיניסטית בישראל; ב1972 ייסדה את התנועה לשחרור האישה ונבחרה לעמוד בראשה. בשנים 1973-1975 פעלה בתנועה לזכויות האזרח.

כניסתה לכנסת הייתה לטענתה אירוע לא מתוכנן. שולמית אלוני עמדה אז בראש "רצ" וביקשה תמיכה מצד פמיניסטיות בנושאים של זכויות אדם וזכויות נשים. פרידמן תמכה בה, והתבקשה למלא את המקום ה3 ברשימה. ב1973, עקב מלחמת יוה״כ, זכתה רצ ליותר קולות מהמצופה, והיא נכנסה לכנסת ה8.

במהלך כהונתה העלתה לסדר היום נושאים חברתיים רבים שקשורים בעיקר לזכויות אדם, שעד אז נדחקו מסדר היום הציבורי וחלקם נחשבו לטאבו – אלימות נגד נשים, גילוי עריות, זנות בקרב נערות, מניעת סרטן השד, פיקוח ילודה, הזכות של נשים לבצע הפלה מלאכותית וזכויות הומוסקסואלים ולסביות.

פעלה ללגליזציה של שימוש בסמים, במיוחד סמים קלים. בנוסף עסקה גם בנושאים מדיניים שקשורים בזכויות אדם כמו הכרה בזכויות הלאומיות של פלסטינים בשטחים, ובנושא מכירות נשק חשאיות של ישראל למשטר הגזעני בדרום אפריקה. זכורה בעיקר בזכות פעילותה בתחום אלימות נגד נשים בתוך המשפחה.

ביולי 1976 יזמה את דיון המליאה הראשון בנושא הכאת נשים בידי בעליהן, אך התגובות שזכתה להן היו בעיקר צחקוקים והתבדחויות מצד חברי הכנסת הגברים.

דעותיה של פרידמן וסגנון לבושה (היא הלכה במכנסיים) זיכו אותה ליחס מתנכר ומזלזל מצד רוב חברי הכנסת.

העזתי לדבר בפומבי על הנושאים שנחשבו כשייכים לתחום פרטי בלבד, כמו הטרדות מיניות, סרטן השד או הפלות. פשוט לא היה נהוג לדבר על זה בכנסת. גם הנשים עצמן לא דיברו על הנושא הזה בכלל, בשל החשש שהן אלו שאשמות. בהרבה מקומות בחברה הישראלית של אז, הטרדה מינית נחשבה ללגיטימית ואם אשה הייתה עוברת הפלה היא מעולם לא העזה לדבר על כך.

ב1977 פתחה את ארגון "נשים למען נשים" בחיפה. חודשיים לאחר מכן הקימו את המקלט לנשים מוכות הראשון בישראל. המקלט שכן בדירת 5 חדרים בחיפה. ב1978 פלשו המייסדות, יחד עם נשים מוכות וילדיהן, למבנה נטוש ומרווח אחר. הפעולה בוצעה בפומבי ובליווי תקשורת, ונועדה בין היתר לעורר מודעות לנושא.

לטעמה למקלטים תפקיד לספק מקלט בטוח לנשים, מקום טיפולי פרטי, וכן תפקיד ציבורי להראות שתופעת הכאת נשים בידי המשפחה, היא תופעה חברתית קיימת ונפוצה. בעבר נחשבה לגיטימית, שהמוכות הביאו על עצמן ושהן צריכות להתבייש בה. המטרה: שרשויות האכיפה והסעד יהיו מודעות וערוכות להתמודד איתה.

במקביל למרוץ הבחירות שלה לכנסת ה9 התגרשה פרידמן מבעלה, ביל פרידמן. לקראת גיל 40, יצאה מהארון כלסבית, והפכה למעשה לחברת הכנסת לשעבר הלסבית המוצהרת הראשונה בישראל. צעד זה היה חריג בישראל בשנות ה70, ועד היום (2021) נותרה פרידמן חברת הכנסת הלסבית המוצהרת היחידה בישראל.

ב1981 עזבה את ישראל ושבה להתגורר בארה״ב, אחד המקרים הנדירים בהם ח״כ עזב את ישראל לאחר כהונתו. בשנים 1997-2002 שהתה בארץ לפרקים לצורך הקמת בי״ס קהילתי לנשים מעוטות יכולת (במסגרת ארגון "קהילת נשים לומדת"). בין היתר כיהנה כנשיאת הארגון היהודי הליברלי "ברית צדק ושלום".

במאי 2007 נערך לכבודה אירוע הוקרה מיוחד בחיפה.

ביוני 2015 במלאת 40 שנה לאגודת הלהט"ב זכתה פרידמן להיכלל בין 40 המשפיעים בתולדות קהילת הלהט"ב.

#גיבורה_אחת_ביום #גיבורה_אקטיביסטית

הגיבורה בטוויטר | הגיבורה בויקיפדיה