פרחה ששון

אשת עסקים יהודיה הודית-בריטית, בת למשפחת ששון ("הרוטשילדים של המזרח"), שמוצאה מבגדאד. נודעה כפילנתרופית, רבנית מלומדת ופעילה ציונית.

פרחה (פלורה) גבאי נולדה בשנת 1859 במומבאי, הודו, בת לקהילה היהודית-בגדאדית בעיר.

אביה היה סוחר ואיש עסקים עשיר שהגיע למומבאי מבגדאד, עיראק. מצד אמה הייתה נכדתו של עבדאללה (אלברט) ששון (1818–1896) ונינתו של דוד ששון, אבי משפחת ששון, שזכתה לשם "הרוטשילדים של המזרח" בשל הונה המופלג. המשפחה שלטה על חלק גדול מהמסחר הענף בין הודו לבריטניה.

הייתה הבכורה מבין 12 אחים.

קיבלה חינוך פרטי מרבנים שהגיעו מבגדאד, וכן רכשה השכלה כללית בבית ספר נוצרי יוקרתי במומבאי. עד גיל 17 שלטה בעברית, ארמית, ערבית-בגדאדית-יהודית, הינדוסטנית, אנגלית, צרפתית וגרמנית.

ב1876 נישאה לסלימאן ששון, שעמד לקבל על עצמו את השליטה על עסקי משפחת ששון. לבני הזוג היו 3 ילדים.

מימנה יוזמות נדבנות וציבוריות שונות, ביניהן מחקריו במומבאי של מרדכי זאב חבקין, מפתח החיסון כנגד כולרה, ומאמצי הפצת החיסון בקרב המקומיים. פעלה בתנועה המקומית בהודו כנגד מנהג הפורדה, שכלל סגרגציה מלאה בין נשים לגברים ולבישת כיסוי גוף ופנים מלא מצד נשים מקומיות בנוכחות גברים.

לאחר פטירתו של בעלה ב1894 קיבלה לידיה את ניהול חברת דוד ששון ושות' (David Sassoon & Co.), חברת המסחר הבינלאומית הגדולה של המשפחה, וכך באופן יוצא דופן לתקופה אישה עמדה בראשות חברה כלכלית גדולה. אין מידע רב על אופן ניהול החברה תחתיה, אך זו המשיכה להתקיים ולצמוח.

ב1904 עקב מחלת בתה נסעה לאנגליה עבור טיפול רפואי מתקדם. בלונדון בלטה בתור אשת חברה שאירחה בביתה אירועים חברתיים אליהם הגיעו מלומדים רבים ואנשי החברה הגבוהה האנגלית. לצד זאת, שלא כמו הענף האנגלי של משפחת ששון שקשריו ליהדות התרופף, הקפידה להישאר נאמנה למסורת הדתית.

תומכת גדולה של המפעל לתחיית העברית ובפעילות תרבותית עברית ככלל. נאמה למען מטרות עבריות וציוניות מעל במות שונות בהודו ובבריטניה. על חנוכת האוני׳ העברית בי-ם אמרה שזו "השמחה היותר מתוקה" בחייה: בטוחה אני שהיכל המדע הזה יחזיר לנו את תפארתנו הקדומה, ואור ההשכלה יזרח שוב על ציון.

כמלומדת בכתבי הקודש היהודיים יצא לה שם של אישה הבקיאה ברזי היהדות. פרסמה מאמרים בכתבי עת יהודיים על סוגיות שונות בהיסטוריה והדת היהודית, כולל מאמר על הגותו של רש"י. זכתה לשם התואר רבנית.

ב1924 זכתה בכבוד להיות האישה הראשונה המשמשת כיו״רית הכנס השנתי של בית המדרש לרבנים בלונדון.

המשיכה בפעילותה הפילנתרופית באנגליה, ונהגה להיענות לעתירות לתרומות אשר הגיעו אליה בדואר מיחידים וקהילות יהודיות שונות בעולם. היא תרמה להקמת בי״ח היהודי הראשון בלונדון ב1907 והייתה יו״רית הוועד המנהל שלו. היא תרמה למטרות ציוניות בארץ ישראל, וב1925 הגיעה לביקור ביחד עם בנה בי-ם.

היא סייעה בקליטת פליטים יהודים שהגיעו לאנגליה ממזרח אירופה, ונהגה להעניק ערבונות אשר אפשרו את הישארותם במדינה.

נפטרה ב1936 בלונדון. בהספדה הוכתרה כ”באר חיה של תורה, יראת שמים, תבונה, טוב לב ונדיבות ... מהבאר הנפלאה שלה ישראל יכולה לשאוב שפע עידוד והשראה אצילית”.

#גיבורה_אחת_ביום #גיבורה_אקטיביסטית

הגיבורה בטוויטר | הגיבורה בויקיפדיה