רִנה זַיצוֹב-מַרְכְּס

רופאת ילדים ואונקולוגית, מחלוצות תחום ההמטו-אונקולוגיה לילדים בישראל ומייסדת עמותת חיים. כלת פרס ישראל לחקר הרפואה לשנת ה'תשס"ה. כיהנה כפרופסור בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת תל אביב.

ילידת 1932 בנס ציונה, נצר לדור המייסדים. גדלה בראשל״צ, ואת לימודיה סיימה בגימנסיה הרצליה. בתום שירותה הצבאי החלה בלימודי רפואה במחזור הראשון של הפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים. בתום לימודיה (1952–1959) התמחתה בארה״ב ברפואת ילדים ובהמטו-אונקולוגיה (1959–1964).

בשובה לישראל הצטרפה לפרופ׳ יהודה מטות וסייעה לצדו ב1966 בהקמת המחלקה הראשונה בישראל להמטו-אונקולוגיה (גידולים סרטניים של הדם) לילדים, במסגרת ביה״ח בילינסון, אותה ניהלה עד 1972. היא האמינה כי ילדים ומתבגרים חולי סרטן זקוקים לטיפולים והתייחסות שונים מאשר מבוגרים חולי סרטן.

במסגרת המחלקה הוקמה היחידה הראשונה בישראל להשתלת מח עצם בילדים. בין 1973–1997 ניהלה את המרכז הארצי להמטו-אונקולוגיה לילדים. מוסדות אלו עברו ב1993 לפעול במסגרת מרכז שניידר לרפואת ילדים בישראל והוכרו כמרכז הלאומי של ישראל לטיפול בילדים חולי סרטן. היא עמדה בראשות המחלקה עד 1998.

לצד עבודתה המעשית, הקדישה זמן רב למחקר ומ1966 הרצתה בנושאי פדיאטריה והמטולוגיה בביה״ס לרפואה באוני׳ ת״א, וב1988 הועלתה לדרגת פרופסור מן המניין. ב1992 הופקדה על הקתדרה להמטולוגיה ולאונקולוגיה פדיאטרית ע"ש מאוס. במחקריה שולב ניסיונה בפועל, כשם שמחקריה שולבו בעבודתה המעשית בביה״ח.

החל ב1970 שהתה כפרופסור אורח באוניברסיטאות רבות בארה״ב, ובהם המכונים הלאומיים לבריאות.

מומחיותה בטיפול בילדים הביאה אותה להטביע גישות טיפול חדשניות, ובהן קיום "טיפול כוללני" המשלב מתן טיפול רפואי לילד החולה וסיוע למשפחת הילד ודרך התמודדותה עם המחלה.

הטיפול הכוללני כלל תמיכה מלאה מעבר לתחום הרפואי גם בתחום החברתי, החינוכי, והנפשי. הצוות כולל רופאים, אחיות, עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, מורים, ועוד אנשי צוות בתחום הרפואה המשלימה. הניסיון לשיפור תוצאות הטיפול הרפואי, הביא להקמת תשתית לאבחון מדויק של הגידולים ומתן ייעוץ גנטי.

החל בשנות ה70, התמקדו מחקריה במנגנונים הגנטיים בהתפתחות מחלת הסרטן בילדים, ומחקריה התקיימו במשותף עם חוקרי גנטיקה. פרופסור רנה זייצוב הקימה את מרפאת המעקב הראשונה בישראל לילדים ומתבגרים ששרדו והחלימו ממחלות הסרטן.

בפעילויותיה החוץ-אקדמיות פעלה לכינון סדנאות חינוך והסברה לציבורים שונים בנוגע למחלת סרטן בקרב ילדים, וכן קידמה חקיקה למען ילדים חולים ומשפחותיהם. כמו כן פעלה לקידום המטו-אונקולוגיה לילדים במדינות המזה״ת, המזרח הרחוק ובריה״מ.

בשנות ה80 הקימה את "עמותת חיים", באמצעותה פעלו הורי ילדים חולים.

בהמשך הוקמו על ידה קבוצות תמיכה לסבים ולסבתות של חולים כמו גם קבוצות להורים שכולים. היא הקימה גם את האיגוד הישראלי להמטו-אונקולוגיה פדיאטרית, והייתה חברה באיגודים מקצועיים בינ״ל ובהם האיגוד הבינ״ל להמטולוגיה והאיגודים האמריקניים להמטולוגיה ולאונקולוגיה קלינית.

בישראל הייתה חברת הוועדה הלאומית לאונקולוגיה, הוועדה המדעית למחקר בסרטן של משרד הבריאות, חברת הוועדה על מהגרים מאזור צ'רנוביל במשרד הבריאות, וכן חברת ועדת הניהול של האגודה למלחמה בסרטן. בשנת 1987 נבחרה לשמש יו"ר הכנס הבינלאומי לאונקולוגיה פדיאטרית שנערך בירושלים.

ב1998 מונתה למנהלת תחום ההמטו-אונקולוגיה לילדים של שירותי בריאות כללית, שם ייעצה לבתיה״ח של שירותי הבריאות בתחומי התמחותה וניהלה צוות מחקר בתחום אונקולוגיה מולקולרית. באותה עת המשיכה בפעילותה האקדמית.

התגוררה בהרצליה. אלמנהּ, חיים מרכס, מהנדס, שהיה חברהּ מילדות, נפטר ב2007.

לאורך השנים הוענקו לה אותות הוקרה רבים בתחום המחקר הרפואי, ובין האחרונים שבהם:

2002: אות מופת על מפעל חיים מטעם משרד הבריאות

2005: פרס ישראל לחקר הרפואה

פרופ' זיצוב-מרכס חלתה בסרטן ונעדרה מטקס הענקת פרס ישראל עקב מצבה הרפואי.

נפטרה במאי 2005, ונקברה בנס ציונה.

לאחר פטירתה אמר שר הבריאות דני נווה כי "לכל העוסקים במלחמה בסרטן, מותה הוא יום עכור".

בכנס במרכז הרפואי שניידר ביום השנה הראשון לפטירתה הוכרז על הקמת קרן לזכרה במסגרת המרכז, ומלגות מחקר מוענקות בכנס השנתי לזכרה במרכז.

ב2014 נקרא המרכז להמטו-אונקולוגיה ילדים שבמרכז שניידר על שמה.

הגיבורה בטוויטר | הגיבורה בויקיפדיה