רבקה (בקי) ברגמן

מחלוצות תחום הסיעוד במדינת ישראל. כלת פרס ישראל 1999 על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.

נולדה ב13.7.1919 בקנדה כבת זקונים בין 7 ילדים. משפחתה הייתה היהודייה היחידה בעיר מגוריה. ב1936 עלתה לארץ ישראל והחלה הכשרה בבית הספר הממשלתי הבריטי לאחיות מוסמכות שבירושלים. עקב רמת הלימודים הנמוכה לטעמה היא הועברה על ידי הוריה להסמכה בבית החולים "הדסה".

ב1941 סיימה את לימודיה ועל אף שהוזמנה לקבלת מלגה לקורס מיילדות, בחרה ב1942 לצאת ולעבוד במחנות פליטים באזור תעלת סואץ, בהם שוכנו פליטים מיוגוסלביה ומיוון.

עבודתה בביה״ח המרכזי נמשכה עד תום מלחמת העולם השנייה, עת יצאה לסייע במחנות הפליטים בגרמניה.

כשנה וחצי עבדה באזור רגנסבורג, בטרם עברה למינכן ושימשה אחות ראשית מטעם הג'וינט. קשריה עם הצבא האמריקני הביאו להגברת הסיוע לניצולים ולפליטים. ב1947 ליוותה קבוצה של 80 ילדים בדרכם מאירופה למשפחות מאמצות ולקרובי משפחה בקנדה.

בסיום השליחות שבה לישראל וכעבור ימים ספורים התגייסה למאמצי מלחמת העצמאות. בתקופת המלחמה שימשה אחות ראשית בבית החולים הצבאי "זיו" משך כחצי שנה, ולאחר קום המדינה שימשה אחות ראשית בבית החולים "אסף הרופא".

בסיוע מלגה למדה לימודי תואר ראשון ושני באוניברסיטת ניו יורק ועמדה בחובותיה במשך שתי שנות לימוד בלבד, עד 1952. בשובה מונתה לאחות הראשית של מוסדות מלב"ן ובהם פגשה את פרופ' שמעון ברגמן, ונישאה לו ב1953. ב1961 יצאו יחד ללימודים בארה״ב.

ברגמן למדה לימודי דוקטורט באוניברסיטת קולומביה ועסקה בחיפוש אחר מודל שיאפשר לאחיות מעשיות לעבוד בשיתוף פעולה עם אחיות מוסמכות. כעבור שנתיים, שבה לישראל והייתה ממונה על הסיעוד בבריאות הציבור במרכז "הדסה" בקריית יובל, ירושלים.

בשנת 1968 פתחה אוניברסיטת תל אביב את החוג לסיעוד, הראשון מסוגו בארץ, וברגמן הוזמנה לעמוד בראש צוות ההיגוי של תוכנית הלימודים. ברגמן עסקה בחקר הסיעוד ונותרה פעילה בסגל החוג, בדרגת פרופסור.

בשנת 1999 הוענק לברגמן פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.

הגיבורה בטוויטר | הגיבורה בויקיפדיה