רבקה גובר

פעילה חברתית ואשת חינוך ישראלית, שכונתה בשם "אם הבנים" לאחר ששכלה את שני בניה במלחמת העצמאות. כלת פרס ישראל תשל"ו (1976) על מפעל חייה בקליטת עלייה.

ילידת 1902, נובו ויטבסק. הייתה תלמידה מצטיינת ועזרה למשפחה בעבודת האדמה. למדה בתיכון בכוונה להמשיך ללימודים גבוהים, אך בעקבות מהפכת אוקטובר נאלצה לשוב לנובו ויטבסק, שם עבדה כמורה. ב1921 נישאה למרדכי גובר, תלמיד ישיבה, מורה להוראת עברית, פעיל במחתרת הציונית אשר ישב פעמיים במעצר.

ב1925 קיבלו שניהם במפתיע רישיון יציאה מבריה״מ. הם עלו לארץ ישראל והצטרפו ל"חבורת הדרום" ברחובות שם התכוננו והכשירו עצמם לעלייה על הקרקע. ב1934 יחד עם חבריהם היו בין מייסדי כפר ביל"ו וכפר ורבורג. במלחה״ע השנייה התגייסה לחיל העזר לנשים של הצבא הבריטי למלחמה נגד גרמניה הנאצית.

לזוג נולדו שני בנים, אפרים וצבי, ובת, חיה.

במלחמת העצמאות היה בנה הבכור, אפרים, מפקד ב"הגנה", ונהרג בהתקפה על טירת שלום כשהוא בן 20. 3 חודשים לאחר מכן נהרג בנה השני, צבי, בקרב על משלטי חוליקאת, כשהוא בן 17; גופתו נמצאה כעבור כשנה, והוא נקבר לצד אחיו בבית הקברות הצבאי בכפר ורבורג.

בשנות ה50 וה60 כונתה "אם הבנים", כאשר הפכה לסמל של אם שכולה שאינה נותנת ליגונהּ לגבור עליה ופועלת ללא הפסק למען קליטת העולים והחברה. את הכינוי הדביק לה בן-גוריון, שהתכתב עמה בחום.

עם תום המלחמה פנו הזוג גובר לסוכנות בבקשה להביא עולים חדשים להתיישבות בסביבת באר טוביה.

ֿ

מרדכי, ראש המועצה האזורית באר טוביה, עסק בקליטת העולים ורבקה ניהלה את ביה״ס במעברת קסטינה, אשר תחת ניהולה זכה באות הצטיינות מטעם הקרן הקיימת.

ב1955 החלה הסוכנות היהודית בביצוע תוכנית התיישבות רבתי בחבל לכיש. משפחת גובר עברה ללכיש והייתה ממייסדי מושבי העולים בחבל.

3 שנים ישבו בין העולים החדשים ושיתפו עצמם בקשייהם ובהצלחותיהם. בשנה השנייה לשבתם בלכיש ומתוך רצון להשתוות בכל לעולים (אשר הגיעו ארצה בחוסר כל) הקדישו ל"קרן המגן" את משקם בכפר ורבורג.

בתקופה זו שימש מרדכי כראש המועצה ורבקה כמדריכת העולים, מורה במעברת קסטינה, מנהלת בית ספר ומתנדבת.

גובר עודדה את המושבניקים מכפר ורבורג ובאר טוביה לקבל את העולים מהמעברה לעבודה. היא פעלה לארגון מסגרת לימודית לעולים וסייעה בהנחת התשתית החינוכית של קריית מלאכי. ב1961 פרסמה את סיפרה המתאר את השלבים השונים של מפעל קליטת העולים ופיתוח הארץ מתוך חוויותיה ועבודתה עם העולים בדרום.

הספר זיכה אותה בפרס חיים גרינברג מטעם פיוניר וימן.

ב1962 שונה שמו של בית ספר קסטינה לבית ספר "האחים" לזכרם של שני בניה שנהרגו. גובר רחשה כבוד לדרי מעברת האוהלים ונהגה לומר כי: "יותר מאשר המדינה קלטה אותה – קלטה עלייה זו את המדינה".

ב1967 עברו לכפר אחים, שנקרא ע״ש בניהם שנהרגו.

גובר הוציאה לאור את "ספר האחים", המכיל לקט של כתבי 2 בניה, ואת הספר "עם הבנים", שבו כתבה על חייה ובניה. "ספר זה לא נכתב - הוא נעשה", כתבה בהקדמה, "נעשה בין כל שאר העשיות והמלאכות המרובות אשר אמהות בעולם כולו יודעות לעשותן יחד, בעת ובעונה אחת". הספר תורגם לאנגלית, יפנית ורוסית.

בתשל"ו (1976) זכתה בפרס ישראל על מפעל חייה בקליטת עלייה.

ב1978 נפטר מרדכי, בעלה.

במרץ 1979 הוזמנה ע״י רה״מ מנחם בגין, כמחווה של כבוד, לטקס החתימה על הסכם השלום עם מצרים בקמפ דייוויד.

ב1981 שמה קץ לחייה. נטמנה לצד בניה בבית העלמין בכפר ורבורג.

בני הזוג גובר הורישו את משקם למדינה.

על שמה נקרא בית ספר בנהורה, ורחובות בתל אביב, ברעננה, בכפר סבא, בפתח תקווה ובקריית מלאכי. בשנת 1992 הוציא השירות הבולאי בול לזכרה, עליו שלושה דיוקנאות של רבקה גובר ובשובל נראה נוף חבל לכיש.

#גיבורה_אחת_ביום #גיבורה_אקטיביסטית

הגיבורה בטוויטר | הגיבורה בויקיפדיה