רות קלינוב

הייתה פרופסורית לכלכלה באוניברסיטה העברית. התמחתה בכלכלת עבודה וכלכלת חינוך. זכתה בפרס נפתלי למדעי הכלכלה והחברה, יחד עם פרופ' נדב הלוי, על ספרם המשותף "ההתפתחות בכלכלת ישראל". הייתה חברה בוועדת דוברת.

ילידת 1929 בברלין, להורים שנמלטו ב1920 מפרעות דיניקין באוקראינה דרך הגבול לרומניה וחצו את נהר פרוט. אחותה הגדולה הייתה המשוררת והמתרגמת רינה קלינוב. אביה ישעיהו, היה עיתונאי ששימש ככתב של עיתוני יידיש ברחבי העולם ושל “הארץ” בעברית, והיה מיודד עם ז’בוטינסקי שהעסיקו בעיתונו.

ב1948 מונה לראש המינהל לעתונות, הסברה, שידור וקולנוע במשרד הפנים. אמה, רחל, הייתה אשת חברה ומארחת. הבית שימש מקום מפגש לאנשי אינטליגנציה יהודים מרוסיה – שחקנים, סופרים ועוד.

ב1933 עלתה המשפחה לישראל, בורחת מאימת הנאצים, והתיישבה בת״א. בסוף שנות ה30 עברו לירושלים בעקבות עבודת האב.

ב1946 גויסה לפלמ״ח. הייתה בהכשרת דגניה ב', שירתה בפלוגה ג' של הגדוד השלישי בחטיבת יפתח, ושימשה אלחוטנית בפלוגה. היא נאסרה על ידי הבריטים ב4 בדצמבר 1947, כשהייתה בדרכה להקמת עמדה ליד המרכז המסחרי בירושלים. במאי 1948 השתחררה מהכלא, ולא חזרה לפלמ״ח.

ב1964 קיבלה תואר דוקטור מהאוניברסיטה העברית בירושלים, על עבודה בנושא "הכדאיות הכלכלית של ההשקעה בחינוך בישראל". ב1966 הצטרפה לסגל האוניברסיטה העברית. ב1969 הועלתה לדרגת מרצה בכירה, וב1995 לפרופסור חבר. ב1997 פרשה כפרופסור אמריטה.

במשך שנים רבות כיהנה כיו"ר הוועד המנהל של התיכון ליד האוניברסיטה.

הייתה פעילה למען זכויות הערבים ופעילה אקטיבית ב"מחסום ווטש".

הייתה גרושה ואם לשניים. נפטרה ב2015, בגיל 86, ונקברה בקיבוץ עינת.

הגיבורה בטוויטר | הגיבורה בויקיפדיה