רחל ינאית בן-צבי

סופרת ומחנכת, אגרונומית בהשכלתה. הייתה מהפעילות המרכזיות של תנועת העבודה, פעילה בהגנה העצמית היהודית ביישוב ואשת ציבור במדינה. אשתו של נשיא המדינה ה2, יצחק בן-צבי. כלת פרס ישראל לשנת תשל"ח (1978) על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.

נולדה בעיירה מאלין שבפלך קייב, בשם גולדה לישנסקי, אך ראתה בשמה ביטוי לגלותיות, ולכן המירה אותו בשמה העברי רחל ינאית. את השם 'ינאית' בחרה ע״ש המלך החשמונאי אלכסנדר ינאי, שהיה גם כהן גדול, והרחיב מאוד את גבול שלטונו בארץ ישראל. היא נשאה את שם משפחתה זה גם לאחר נישואיה.

היו לה 3 אחיות: הפסלת בתיה לישנסקי, תמר ושרה, שהייתה מייסדת המרפאה הראשונה של קופ״ח הכללית.

הצטרפה בנעוריה לפעילות במפלגת "פועלי ציון" בעקבות הזעזוע שעוררו בה פרעות קישינב ב1903. ב1905 עברה לקייב, שם נאסרה ע״י השלטונות. לאחר שחרורה נסעה לגרמניה ולמדה זואולוגיה ובוטניקה.

במהלך לימודיה נסעה כנציגת עיירתה לקונגרס הציוני ה7 בבזל, שם בלטה בקרב "ציוני ציון", שהתנגדו לתוכנית אוגנדה. לאחר שהכירה את הוגה הדעות ומנהיג "פועלי ציון" דב בר בורוכוב, והתרשמה מהגותו בדבר החיבור בין ציונות וסוציאליזם,עזבה את גרמניה ונסעה עמו לרוסיה, ע״מ לקחת חלק במהפכת 1905.

במסגרת הפעילות המפלגתית בסניף ברדיצ'ב של פועלי ציון הכירה את יצחק בן-צבי.

ב1907 הגתה את הרעיון להקמת קופה לעידוד הגירת פועלים יהודים לארץ-ישראל וביסוסם הכלכלי, החברתי והתרבותי במשק היישוב במאמר שפרסמה בעיתון "פארווערטס". באותה שנה נבחרה לחברת מרכז המפלגה, והייתה ה"חברה" היחידה.

ב1908 עלתה לארץ ישראל בעקבות מכתב שקראה אודות מאורעות תרס"ח. לאחר שהות קצרה ביפו, עברה ינאית בירושלים בעקבות יצחק בן-צבי. היא הייתה חברה בקומונת "ירושלים החדשה" ומהמורים הראשונים בגימנסיה העברית בירושלים.

בנוסף להוראה עבדה כפועלת דפוס בבית הדפוס הקואופרטיבי "דפוס אחדות" והייתה בין מנהיגי איגוד עובדי הדפוס, והנהיגה (עם זאב אשור) את השביתה הראשונה של פועלים עברים בארץ ישראל, שביתה שלוותה בהפגנות סוערות נגד בעלי בתי דפוס ערבים ויהודים כאחד שניצלו פועלים והשפילו אותם.

עסקה עם בעלה לעתיד בשמירה ובהגנה, תחילה בארגון "בר גיורא" ולאחר מכן ב"השומר". ב1910 התמנתה כחברה ב"ועדת הזדיינות" של מפלגת פועלי ציון שמטרתה הייתה להוות גוף מפלגתי מפקח עליון על ארגון השומר ועל "אגודת ההתעמלות" "שמשון". במסגרת "השומר" הכירה את מניה שוחט, שהפכה לחברתה הקרובה.

בשנים הבאות נסעה לננסי, שם למדה חקלאות והוסמכה כמהנדסת. לאחר לימודיה עברה התמחות אצל חוואים צרפתים. רחל חזרה ארצה עם הידיעות הראשונות אודות מלחמה צפויה. בעת מלחמת העולם הראשונה שימשה ינאית כאשת קשר בין ארגון השומר לבין תנועת ניל"י והייתה לאחת מחברות הוועד של הארגון.

ב1918 נישאה ליצחק בן-צבי, לימים נשיאה ה2 של המדינה. הוא גורש מהארץ ונסע לארה״ב שם ארגן את הגדוד העברי "האמריקאי". היא נותרה בארץ, ופעלה לארגון הגדוד העברי הארץ-ישראלי.

ב1919 הקימה על מגרש סמוך לביתה ברחביה (כיום "בית החלוצות") משתלה שכונתה "משק הפועלות", כמשקים נוספים ברחבי הארץ.

במשתלה זו הכשירה חלוצות במלאכת החקלאות והבוטניקה. הן התמחו בנטיעת עצים ובגידול פרחים. היא שכנעה את מושל ירושלים לטעת עצים ממשתלתה ברחבי העיר. ב1928, בשל מצוקת מקום והתנגדות חרדים, הועתק המשק לאזור ארמון הנציב לשטח בגודל 50 דונם שנרכש ע״י קק״ל.

המשק חרב בפרעות תרפ"ט (1929), אך שוקם. ב1933 קמה במקום "חוות הלימוד", כפנימייה לנערות.

ב1937 הוזמנה עם בן-צבי לייצג את היישוב העברי בארץ ישראל בהכתרת ג'ורג' השישי, מלך הממלכה המאוחדת בלונדון.

ינאית נמנתה עם מייסדי ארגון "ההגנה". בין היתר עסקה בהבאת עולים מסוריה ומלבנון במסגרת העפלה מארצות המזרח. חוות הלימוד שימשה גם כבסיס של ההגנה ושימשה כעמדה לבלימת התקפות במלחמת העצמאות.

נולדו לה 2 בנים. במלחמת העצמאות, נפל בנה עלי.

לאחר קום המדינה פעלה רבות בקליטת העולים מגל העלייה ההמונית. ב1948 הקימה כפר חקלאי לנוער עולה בכפר עין כרם. בשנות ה50 העתיק הכפר את מקומו סמוך לעין כרם, ולימים נקרא "כפר הנוער עין כרם". לאחר שבעלה התמנה לנשיא ב1952, היא פתחה את בית הנשיא למקום עלייה לאנשים מכל שדרות העם.

ב1965 הייתה לאישה ה2 שזכתה באזרחות כבוד של ירושלים. ב1978 זכתה בפרס ישראל בקטגוריית "תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה" על מפעל חייה.

הקימה את קרן הספריות לילדי ישראל, שכיום נקראת "קרן הספריות לילדי ישראל מיסודה של רחל ינאית בן-צבי". בקרן פעלו לצידה במשך השנים מתנדבות.

לאחר מלחמת 6 הימים הייתה לפעילה בחוגי התנועה למען א״י השלמה. כן עסקה בשימור זכר בעלה המנוח ע״י הקמת יד בן-צבי, שימור צריף הנשיאות בשכונת רחביה בירושלים וקיום בית התרבות לזכר הבן עלי בקיבוץ בית קשת, שהוקם בצריף מגורי הזוג בן-צבי.

ביום העצמאות 1968 נמנתה עם משיאי המשואות.

נפטרה ב1979.

#גיבורה_אחת_ביום #גיבורה_אקטיביסטית

הגיבורה בטוויטר | הגיבורה בויקיפדיה