שולמית אלוני

פוליטיקאית, ח״כית ושרה, ופעילה חברתית רבת השפעה. היא דגלה בזכויות אזרח, דמוקרטיה וצדק חברתי, והותירה השפעה עמוקה על החברה הישראלית. ממקימות מפלגת מרצ, שדגלה בשלום, בזכויות אדם ובפתרון שתי המדינות לסכסוך הישראלי-פלסטיני.

נולדה בפולין, משפחתה עלתה לארץ לנווה שאנן בת״א. עוד בהיותה תלמידה בבן שמן הצטרפה ל"הגנה". בגיל 16 כבר התחפשה לאישה בהריון כדי להבריח נשק. במלחמת העצמאות שירתה בפלמ"ח ועברה להורות ברובע היהודי שבעיר העתיקה בירושלים בתקופת המצור. כך, שילבה תפקיד בהוראה עם פעילות צבאית הגנתית.

למדה בסמינר בית הכרם להכשרת מורים בי-ם, והחלה לעבוד כמורה: לימדה את ילדי המעברות, אח״כ הייתה ממקימי בית הספר לילדי עולים חדשים ברמלה, וב1951 מצאה משרה קבועה בביה״ס התיכון המקצועי לבנים "שבח" בת״א, שם לימדה מקצועות הומניים ואזרחות. במקביל לעבודתה כמורה, סיימה לימודי משפטים.

החלה את פעילותה הפוליטית במפא"י, הקימה את רצ - התנועה לזכויות האזרח ולאחר מכן הנהיגה את מרצ. הייתה מזוהה כלוחמת למען זכויות האדם וכדוברת בולטת של השמאל הישראלי. כלת פרס ישראל לשנת תש"ס על תרומה מיוחדת למדינה ולחברה.

עם היבחרה לכנסת החלה לפעול במרץ ובקנאות למען קידום זכויות האדם והאזרח, קידום חוקה לישראל וכנגד כפייה דתית בישראל. בנאום הבכורה שנשאה בכנסת, בדיון שעסק בעבריינות נוער בקרב בני שכונות המצוקה בישראל, קבלה אלוני על חוסר השוויון ביחס של המדינה לבני השכונות לעומת יחסה לבני הקיבוצים.

הקימה את "המועצה הישראלית לצרכנות" ועמדה בראשה עד 1970. במסגרת פעילותה הפוליטית עסקה בנושאי זכויות האדם ושיפור מעמד האישה, ונאבקה למען מדינת רווחה, נגד כפייה דתית, ולמען הקמת מדינה פלסטינית על בסיס פשרה טריטוריאלית.

לפני שפנתה לפוליטיקה אלוני ערכה והגישה במשך 8 שנים תוכניות רדיו פופולריות שעסקו בזכויות האזרח ובצרכנות. היא חיברה מספר ספרים, בהם ספר האזרחות הראשון במדינת ישראל. אלוני הייתה גם בעלת טור שבועי בעיתון "ידיעות אחרונות" ובשבועון "לאישה" במשך 22 שנה.

לכל אורך הקריירה שלה, אלוני נאבקה באפליה, בקידום זכויות נשים ובקריאת תיגר על כפייה דתית. כאישה הראשונה שהובילה את משרד החינוך הישראלי, היא שמה דגש על ערכים הומניסטיים ופלורליזם במערכת החינוך. הייתה מבקרת קולנית של מדיניות הכיבוש של ישראל, שדגלה בזכויות הפלסטינים ובדו-קיום.

מסירותה לחופש הביטוי הובילה להקמת ארגון זכויות האדם הראשון בישראל, האגודה לזכויות האזרח בישראל. הרדיפה חסרת הפחד של אלוני אחר צדק זיכתה אותה בהכרה עולמית ובפרסים רבים, כולל פרס ישראל.

השפעתה של שולמית אלוני הייתה מעבר לפוליטיקה. כסופרת פורה, היא חיברה ספרים ומאמרים, ושיתפה את חזונה של חברה צודקת ומכילה. מורשתה כפורצת דרך למען זכויות אדם, שוויון מגדרי ושלום ממשיכה לעורר השראה בפעילים ברחבי העולם.

ישנם רחובות הקרויים על שמה בראשל״צ, קריית אונו ור״ג.

ב1984 זכתה בפרס ברונו קרייסקי, וינה, על מאבקה למען זכויות אזרח ולקידום ההבנה בין יהודים וערבים; ב1996 זכתה בעיטור כבוד מהאקדמיה הבינלאומית להומניזם. שופט בית המשפט העליון בדימוס חיים כהן אמר עליה אז: "מאז עמדה לראשונה על במה ציבורית נשמע קולה הצלול, המאדיר כבוד האדם וזכויותיו הטבעיות והיסודיות. היא הרימה את דגל השוויון בין המינים ובין גזעים שונים ובעלי אמונות שונות, ואת דגל המדינה כמגשימה האולטימטיבית של כל המוסרי והיפה שבערכי היהדות. אין כמותה מייצגת ומגלמת היהדות החילונית".

קיבלה תארי ד״ר לשם כבוד מ:אוני׳ קוֹנקוּק בסיאול (1995); היברו יוניון קולג' (1996); האוני׳ החופשית של בריסל (1997); מכון ויצמן למדע, רחובות (1999), אוני׳ בן-גוריון בנגב (2006) ואוני׳ חיפה (2013).

ב1999 קיבלה את אות זכויות האדם ע"ש אמיל גרינצוויג מטעם האגודה לזכויות האזרח על מפעל חייה.

ב2000 הוענק לה פרס ישראל בקטגוריה של תרומה לחברה, וזאת חרף מחאות הממסד הדתי (כולל עתירה לבג"ץ, שנדחתה).

בבחירות לכנסות ה16-19 הוצבה במקום 120 האחרון הסמלי ברשימת מפלגת מרצ לכנסת.

ב2015 בחרה בה ועדה של אגודת הלהט"ב וגופים נוספים לרשימת "40 המשפיעים בתולדות קהילת הלהט"ב".

הגיבורה בטוויטר | הגיבורה בויקיפדיה