שולמית לבנברג

פרופסור מן המניין, ראש מעבדה בפקולטה להנדסה ביו-רפואית בטכניון ודיקנית הפקולטה. עוסקת בתחומים הנדסת רקמות מתאי גזע, יצירת כלי דם ברקמה מהונדסת, התמיינות תאים על פיגומים פולימריים.

למדה באולפנת כפר פינס ועשתה שירות לאומי כמדריכת טיולים בבי״ס שדה בירושלים. בעלת תואר ראשון בביולוגיה מהפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית, ובוגרת מסלול ישיר לדוקטורט בביולוגיה מולקולרית בהנחייתו של פרופסור בני גייגר במדרשת פיינברג של מכון ויצמן למדע.

פוסט דוקטורט במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT), שם שימשה 5 שנים כעמיתת מחקר אצל פרופ׳ רוברט לנגר, חתן פרס הארווי של הטכניון. ב2005 פרסמה מחקר משותף עם פרופ׳ לנגר, שהיווה פריצת דרך ביצירת חלקי רקמה אנושית, בו הצליחה ליצור רקמת שריר מתפקדת מתאי גזע עובריים שהושתלה בהצלחה בעכברים.

מחקר זה אמור לקרב את הרפואה ליצירת איברים חלופיים לאיברים שנפגעו כתוצאה מטראומה גופנית או ממחלה, והוא בעל חשיבות רבה בתחום הנדסת הרקמות.

בתחילת 2007 התפרסם כי הצליחה עם פרופסור ליאור גפשטיין ליצור במעבדה רקמת לב פועמת מתאי גזע עובריים אנושיים, על גבי פיגום ספוגי מתכלה.

בעבודה זו ישנם 2 חידושים: שימוש בתאי גזע עובריים אנושיים, ויצירת מערך כלי הדם ברקמה, שקריטי לצורך השתלת הרקמה בגוף.

ב2011–2012, במסגרת שנת שבתון, שימשה כפרופסור אורח באוניברסיטת הרווארד.

היא מייסדת שותפה ויועצת מדעית ראשית בחברת אלף פארמס העוסקת בייצור בשר מתורבת, יועצת מדעית ראשית בחברת NanoSynex למכשור רפואי וחברה במועצה המדעית המייעצת של חברת התרופות NurExone Biologics.

נשואה ליהודה ולהם 6 ילדים, מתגוררים במורשת שבמועצה אזורית משגב שבגליל התחתון.

פרסים והוקרה:

2006: פרס קריל

2006: רשימת 50 המדענים המובילים של סיינטיפיק אמריקן, כ"מנהיגת מדע" בתחום הנדסת רקמות

2008: פרס בטקס בארמון האליזה ובמטה אונסק"ו ביחד עם 3 מדענים נוספים

2014: אחת מ50 הנשים המשפיעות בישראל מטעם ״גלובס״

2018: פרס רפפורט למחקר ביו רפואי בקטגוריית חוקר בכיר

2019: פרס ברונו

2021: אבירת מרכז פרס לנשים פורצות דרך בתחומן

2022: רשימת "50 מעל 50" - 50 הנשים הבולטות של מגזין פורבס

2023: נבחרה כעמיתת האקדמיה הלאומית לממציאים בארצות הברית (National Academy of Inventors)

הגיבורה בטוויטר | הגיבורה בויקיפדיה