top of page

אילן אלחרר

  • 2 בנוב׳ 2023
  • זמן קריאה 3 דקות

עודכן: 7 בנוב׳ 2023

בתוך הכאוס בחמ"ל בנחל עוז, כשהמחבלים יורים ומפוצצים מטענים, הפגינה הקמב"צית אילן אלחרר גבורה ותושייה וחילצה 7 חיילים . מייד עם שחרורה מביה"ח חזרה אל הגדוד: "משמעות הקיום שלי היא המדינה, אפילו שאני ילדה בת 20"


אלחרר ניהלה בגבורה את החמ"ל בנחל עוז ברגעים הקשים וחילצה 7 לוחמים. ב5:30 בבוקר כל הצוות נפגש להערכת מצב. חצי גדוד היה בחופשת חג בבית, כולל המג"ד. בכל בוקר עושים הערכת מצב של 24 השעות האחרונות בגזרה, ולא היה דיווח על משהו חריג בהתנהלות האויב.


ב5:50 חזרה אלחרר למיטה לישון, לנצל היטב את המנוחה שמתאפשרת בשבת.

ב6 התחילו בומים מטורפים, והיא הרגישה שמשהו רע קורה, שזה משהו גדול יותר מעוד הפגזה. היא עלתה מייד על מדי בי"ת, רצה יחפה החוצה והתחילה להכניס חיילים למיגונית.


היא ניסתה להגיע לחמ"ל, כשרקטה נחתה לידה ואילצה אותה לשוב למיגונית ובחזרה לחמ"ל, המרוחק 500 מ׳ משם. "תוך כדי ריצה אני שומעת ירי צלפים ועוד לא מבינה מה קורה".

החמ"ל הוא מבנה גדול המורכב מחדר חמ"ל לגדוד וחדר לתצפיתניות, ובין שניהם נמצאת העמדה שלה, ממנה היא מנהלת את המבצעים.


היא ראתה את התצפיתניות צורחות, בוכות ומצביעות על המסכים. מאות אנשים חצו את הגדר, והן איבדו את הספירה. דבר ראשון השקיטה את כולן והבטיחה שלא משנה מה - הכל יהיה בסדר. אחרי כמה שניות של הרגעות החלו לדווח ולנסות לספור את המחבלים שוב ושוב. ואז הם צלפו במצלמות והן לא ראו כלום.


אלחרר הנחתה להעלות כל טנק לעמדה שלו ולהתחיל לתקוף ולחסל אותם וביקשה סיוע אווירי, ולאחר מכן בדקה איפה כל מ"פ נמצא. היא שלחה אחד לכפר עזה ואחד לנחל עוז. אחרי 5 דקות חשבו שהן בשליטה, ואז נכנס הנהג של הקצין שהיה בבסיס ודיווח שהוא קיבל כדור בראש.

היא קיבצה את כל 20 החיילים לחמ"ל ונעזרה בשאר הקצינים שהיו שם. "נתפסנו במצב שאתה לא יודע לאיזה מוצב ללכת, ועכשיו אין מפקד בשטח וכל המ"פים בגזרה שלהם. המטרה הראשונה היתה לייצר שגרה בתוך הבלאגן כשרק אני שם. מתקשרים אלי קצינים, רבש"צים, מדווחים 'נגמרה לי התחמושת', 'הטנק לא זמין'.״


היא הייתה 3 חודשים בתפקיד, וכחלק מהכרת הגזרה הכירה את התושבים אישית. ״היה לי הכי חשוב להגן עליהם, וזה היה קשה כי אף אחד לא היה פנוי.״ היא קיבלה החלטה שכל הטנקים ייכנסו למוצבים לירות ולדרוס מחבלים כי הירי לא עזר. בתוך כמה דקות שמה טנקים בנחל עוז, וביקשה להעלות מסוקי קרב ולהפציץ.


עם התקדמות הקרב עמדה אילן בקשר ישיר עם החטיבה ועם מסוקי הקרב שהקפיצה, שנתנו לה מידע מלמעלה על מה שקורה למטה, תוך שהיא מרגיעה חלק מהחיילות. "בחוץ הסתובבו המון מחבלים. שמענו אותם קוראים 'אללה הוא אכבר', צורחים אחד על השני, יורים אר.פי.ג'י ושרים. זירת קרב הזויה.״


היא הכניסה את כל 20 החיילים למשרד קטן שננעל, שניים יצאו החוצה לנהל קרב יריות וחזרו במהרה. המחבלים ירו על דלת החמ"ל וזרקו רימונים. תמונת המצב אבדה, והמחבלים נשמעו מסביב. לא התקבלה עזרה של היחידות המיוחדות, בשל היתקלויות בדרך שעכבו אותם, והכי חשוב היה לשלוח אותם ליישובים.


כל החיילים הדחוקים בחדר הקטן הזיעו, השעה היתה 12:30 כששמעו את המחבלים מטפסים על קירות החמ"ל ומנסים להפציץ אותו, בשעה שמטוסי קרב של צה"ל חגים מעליהם. היא החליטה לצאת במחשבה שעדיף לצאת ולא להישרף. במסדרון הכל היה מחניק ואפוף עשן, אז נזכרה שיש תא אחד של שירותים שאין עליו סורגים.


בדרך נס ומבעד לעשן מצאה את הידית של החלון, שברה את הזכוכית וקרעה את הרשת. ״נשמתי 3 שניות, התאפסתי, חיכיתי שלא אשמע יריות וסגן הקמ"ן הקפיץ אותי מעבר לחלון. נָחַתִּי בין החמ"ל לבטונדות על החצץ, אחריי הצליחו לצאת עוד 6 חיילים, כל אחד עזר לשני כי החלון היה מאוד צר.״


עם 2 נשקים העמידה 2 לוחמים מ2 הצדדים לחפות, ועם עוד 4 חיילים רצה לשיחים ליד מבנה חמ"ל ישן נעול. הירי והצרחות נמשכו. היא התקשרה למג"ד בבקשה להצלה ושלחה מיקום למספר שניתן לה. ״אמרתי לקצינים 'אנחנו גנים של כומתה חומה, לא ישברו אותנו בקלות. אנחנו צריכים להיות באחדות וננצח עד הסוף'".


במהלך ההמתנה שמרה קבוצת החיילים על אחד הקצינים שהיה במצב של עילפון והשגיחה שיהיה ערני. שעתיים הייתה על הקו עם אבינועם, שקיבל את המשימה להצילם. בכל פעם הוא כמעט מגיע, אבל נכנס לעוד היתקלות בדרך ולעוד אחת. אחרי שעתיים הוא הגיע.


13 החיילים שלא הצליחו להימלט מהחמ"ל נפלו בקרב. הגדוד מאז לא מפסיק לעבוד באווירה שמשלבת אחדות ומשימתיות מטורפת, עם צער על מי שנפל. ״אני רוצה להגיד לכל האזרחים, אנחנו שומרים עליכם. משמעות הקיום שלי היא בשביל המדינה. בשביל העם הזה, אפילו שאני ילדה בת 20. תהיו חזקים ונעבור את זה יחד".


מייד עם שחרורה מבית החולים, התעקשה סגן אלחרר לחזור לבסיס בנחל עוז שממנו פונתה בשבת אחה״צ, לאחר שעות של לחימה הרואית. "מבחינתי אין אופציה אחרת, אני חייבת לחזור לגדוד ולהמשיך להילחם בשביל מי שלא שרד, בשביל תושבי הדרום שצריכים אותנו, בשביל המדינה. זה לא הזמן לראות רק את עצמי".




פוסטים אחרונים

הצג הכול
יוכבד קאשי

מפקדת יחידת מקפלות המצנחים, והייתה האישה הראשונה יחד עם מנוחה פידל שעברה קורס צניחה צבאית של צה"ל. נולדה במשהד, איראן ב1929. הוריה עברו...

 
 
 
מינה בן צבי (רוגוז'יק)

הייתה ממקימי חיל הנשים של צה"ל (ח"ן) והמפקדת הראשונה שלו, בדרגת סגן-אלוף. היא כיהנה בתפקיד זה מ1948 ועד 1949, ולאחריו מילאה שורת תפקידים...

 
 
 
שושנה גרשונוביץ (גרשום)

אל״מ שושנה גרשונוביץ (1906–1986) הייתה ממקימות יחידת הנשים בירושלים, וכיהנה כקצינת ח״ן ראשית בשנים 1952-1959. נולדה ברוסיה בשנת 1906 בשם...

 
 
 

תגובות


תודה

© 2023. Powered and secured by Wix

אשמח לשמוע על גיבורות נוספות

ישנן אינספור דמויות מופת, ורבות מהן נוספות לאתר כל הזמן.

  • Grey Twitter Icon
bottom of page