אסתר "אסתי" ציילנגולד

מורה ילידת בריטניה ממוצא פולני, שלחמה בארגון ההגנה במהלך מלחמת העצמאות ומתה בקרב על העיר העתיקה בירושלים.

נולדה בווייטצ'אפל, לונדון ב1925, בתם הבכורה של משה קיילינגולד וחנה, לבית פנצ'ל, אחות לאשר ומרים. הוריה דגלו בחינוך דתי ציוני. אביה הגיע ללונדון מורשה ב1920, ופתח סניף לונדוני של עסק ההוצאה לאור ומכירת הספרים המשפחתי.

לאחר שהמשפחה עברה לסטמפורד היל ב1936, אסתר למדה בבית ספר לבנות בצפון לונדון, ולבסוף זכתה במלגה למכללת גולדסמית'ס, אוניברסיטת לונדון כדי ללמוד אנגלית. היא סיימה את לימודיה בהצטיינות יתרה ב1946.

הציונות שלה נבעה בעיקר מהרקע היהודי מסורתי של הוריה. אביה, ממייסדי תנועת המזרחי בפולין, היה ציוני נלהב. המודעות הציונית שלה התחזקה בעקבות אירועים כמו עליית היטלר לשלטון, צמיחת האנטישמיות האירופית (והבריטית) ומאוחר יותר, במהלך ומיד לאחר מלחה״ע ה2, בעקבות מאורעות השואה.

עד אז הציונות שלה התבטאה בעיקר בפעילויות דתיות לנוער, כמו מעורבותה בתנועת בח"ד המזוהה עם "הפועל המזרחי" שניהלה חוות הכשרה בבריטניה ואירופה להכין צעירים לחיים עתידיים בקיבוץ. לפני עלייתה לארץ התנדבה ללמד במחנות לילדים פליטים באנגליה.

לאחר מכן התחזקה אמונתה שעתידה טמון בקהילה היהודית בארץ ישראל, ובסתיו 1946 הגישה בהצלחה מועמדות לתפקיד מורה לאנגלית בביה״ס אוולינה דה רוטשילד בירושלים. בדצמבר 1946 הגיעה לירושלים.

בחודשים שלאחר מכן, תוך כדי התעמקות בתרבות המקומית, היא הייתה עדה לאלימות הגוברת ברחובות, הטלת עוצר והגבלות אחרות על תנועה, התקפות על רכוש ויהודים, ואירועים ספציפיים כמו המשפט, הרשעה והוצאה להורג של אנשי האצ"ל, דב גרונר, והסאגה הממושכת של ספינות הפליטים כמו "אקסודוס".

כתוצאה מכך השתנתה נקודת המבט שלה; מכתביה הביתה משקפים גישה קשה יותר וסנטימנט אנטי-בריטי חריף יותר ויותר. עד אוקטובר 1947 היא הצטרפה לארגון ה"הגנה", ושימשה כטבחית. תוך כדי המשיכה בתפקיד ההוראה שלה. היא החלה להשתתף במחנות אימונים על מנת להתכונן לתפקיד קרבי אפשרי.

בינואר 1948 עזבה את ביה״ס והפכה לחיילת בארגון ההגנה. בנוסף לתפקידים צבאיים והכשרה מתמשכת היא עבדה כמאזינה בשירות השידור באנגלית של ההגנה, תוך כדי ביקשה להיות חלק בחיל המצב המגן על הרובע היהודי בעיר העתיקה. ב1948 השתרע הרובע היהודי על שטח קטן.

גרו בו כ1700 אזרחים, בעיקר נשים, ילדים וזקנים, והגנו עליו באמצעות חיל מצב קטן של חיילי ההגנה, האצ"ל והלח"י בפיקוד מפקד ההגנה. הרובע היה מנותק לחלוטין מי-ם היהודית, מוקף במחוזות ערביים עוינים ולמעשה בלתי ניתן להגנה בפני התקפות. לא היה לו ערך אסטרטגי אבל הייתה לו חשיבות סמלית רבה.

חיל המצב שלה היה בחוסר חמור של אספקה, תלוי למזון ולצרכים אחרים בשיירה שבועית בליווי כוחות בריטיים, שדרכה היה צריך להבריח נשק וכוחות קרב נוספים. היא נכנסה לעיר העתיקה, כביכול כמורה, בשיירות אחרונות כאלו, במאי 1948 ודיווחה למפקד ההגנה.

המשימה שהוטלה עליה הייתה תפקיד נייד - אספקת צרכים (נשק, תחמושת, מזון, ושתייה) של המוצבים השונים ברחבי הרובע. כשהיא הגיעה, שררה שביתת נשק קצרה והעניינים היו שקטים יחסית, אך היה צפי להסתערות בקנה מידה מלא על הרובע, לאחר נסיגת הכוחות הבריטיים הצפויה שבוע לאחר הגעתה ב14 במאי.

ההתקפה אכן החלה. חלקים מהאוכלוסייה האזרחית רצו לנהל מו״מ על הפסקת אש. ב16 במאי, במהלך ההתקפה המתמשכת הראשונה על הרובע, נפצעה פציעה קלה. היא חזרה במהירות לתפקידיה לאחר חבישה בשטח, ולעיתים קרובות השתמשה בגגות החשופים כאמצעי הגישה שלה בין עמדות שונות.

ב19 במאי פרצה יחידת פלמ"ח קטנה את שער ציון והגיעה לחיל המצב הנצור. אסתר קיבלה אותם ולרגע נדמה היה שאולי התהפך המזל, אך הכוח נסוג במהירות. באותו יום הגיע הלגיון הערבי של המלך עבדאללה להר הזיתים והחל להפגיז את הרובע היהודי, שהתכווץ מדי יום עם התקדמות כוחות הקרקע הערביים.

הקרב הפך לקרב מבית לבית, והתפקיד של אסתר הפך לבלתי אפשרי, אז היא הצטרפה לאחת מקבוצות ההגנה בתור נושאת סטן. ב26 במאי היא נפצעה באורח קשה כשבניין שזה עתה נכנסה אליו התפוצץ. היא נלקחה לבית החולים של הרובע, אך מחסור באספקה גרם לכך שטיפול רפואי לא היה זמין.

כשביה״ח ספג ירי פגז למחרת הועברו אסתר והפצועים האחרים לאזור בטוח יותר. כאן היא נשארה בהכרה ויכולה הייתה לדבר, לקרוא את התנ"ך שלה ולהתפלל. בינתיים, עם הרס ביהכ״נ החורבה, הסתיימה למעשה ההתנגדות ברובע היהודי, כשפחות מ40 מגינים עדיין מחזיקים מעמד. הרובע נכנע זמן קצר לאחר מכן.

לאחר הכניעה ב28 במאי הועברו אסתר ושאר הפצועים, הפעם לביה״ס הארמני הסמוך, ממש מחוץ לרובע היהודי. השכם בבוקר שלמחרת אסתר, לאחר שסירבה לסיגריה (בגלל השבת), שקעה בתרדמת ולא שבה להכרה. היא נפטרה בסביבות השעה 5:00 בבוקר ב29 במאי 1948 בגיל 22.

מכתבה האחרון להוריה נכתב 6 ימים קודם לכן והועבר לחייל עמית לורר, שהעביר אותו להארי לוין. לוין בתורו נתן אותו למשה קיילינגולד, אביה של אסתר, כשהאחרון הגיע לירושלים ביולי.

יחד עם 38 לוחמי העיר העתיקה הנוספים שמתו, גויסה אסתר לאחר מותה לצבא ההגנה לישראל.

לאחר קבורה זמנית בבית העלמין שייח' באדר, גופתה נטמנה מחדש בבית הקברות הצבאי בהר הרצל בספטמבר 1950 לאחר שזה הוקם.

אף אחד מהגברים או הנשים שלחמו למען הרובע היהודי ב1948 לא קיבל צל"ש על אומץ לבו, למרות שמשה רוסנק, מפקדה, ציין את אסתר כראויה לכך.

לאחר נפילתה, התקשה אביה להתאושש ונפטר בלונדון ב1967. לאחר מותו, עלתה אמה לישראל, וגרה בחיפה ובירושלים, היא נפטרה ב1992. אחותה של אסתר, מרים, ואחיה אשר עלו לישראל בשנות ה50 וחיו בירושלים.

לאחר מותה 2 מרשימותיה תורגמו מאנגלית ופורסמו ב"גווילי אש", כרך ב', מפעל להנצחת חללי ישראל.

ב2003 פרסם אחיה, אשר קיילנגולד, את הספר "מלונדון לירושלים", המספר את סיפורה של אסתר. את ההקדמה לספר חיבר הנשיא יצחק נבון.

הנצחה:

לזכרה ניטעה חורשה בקיבוץ לביא. ישנן מספר ספריות על שמה בבתי ספר ברחבי הארץ.

מייסד ישיבת הכותל הרב חיים ישעיהו הדרי, נישא לנעמי רקובר שהייתה תלמידתה. בימי זיכרון תפילות נאמרות בישיבה לעילוי נשמתה והספד מפי הרב הדרי וכן הוקמה קרן מלגות על שמה.

שמה חקוק באתר ההנצחה ברחוב לוחמי תש"ח ברובע היהודי, באנדרטת הזיכרון לחיילי המח"ל בשער הגיא, בחדר ההגנה שבבית אגרון בירושלים, ועל קיר אתר הזיכרון של חיל השריון בלטרון.

בלונדון ישנה קרן לנשות אמונה בבריטניה ע"ש אסתר קיילנגולד, במטרה לגייס כספים לילדים נצרכים בארץ.

בדצמבר 2017 אישרה ועדת השמות של עיריית ירושלים קריאת רחוב על שמה, שביל המוביל לתיכון אוולינה דה רוטשילד, בו לימדה.

מקור שם משפחתה של אסתר בפולנית הוא ציילנגולד שמשמעותו טור - זהב. כאשר אביה היגר לבריטניה שינה את שמו לקיילנגולד. כאשר אחיה, אשר, עלה לארץ ישראל, פקיד שינה את שם המשפחה על דעת עצמו לקיילנגולד. אחייניה של אסתר עברתו את שם משפחתם מקיילנגולד לטור-פז.

הגיבורה בטוויטר | הגיבורה בויקיפדיה