חביבה רייק

חברה בפלמ"ח ואחת מצנחני היישוב. היא השתתפה בניסיונות העזרה לקהילות היהודיות, לחיילי צבאות בעלות הברית ולכוחות המרד הסלובקי בסוף מלחמת העולם השנייה.

נולדה ב1914 בשם מרתה רייק למרדכי ואסתר אֶמה בכפר נַדָבּוּלַה, כיום בסלובקיה, אז בקיסרות האוסטרו-הונגרית. היא גדלה בבאנסקה ביסטריצה במשפחה שהשתייכה לקהילה הנאולוגית בעיר. רייק השלימה 8 שנות לימוד רגיל ו2 שנות לימוד בבי״ס למסחר. בגיל 16 החלה לעבוד כפקידה כדי לעזור בפרנסת המשפחה.

בתקופה זו החלה גם בפעילות פוליטית וחברתית. בגיל 18 גילתה את הציונות והצטרפה לתנועת השומר הצעיר, בה הייתה מדריכה וראש קן. בנוסף, נקטה יוזמות בתחומים שונים, ביניהם גיוס כספים וארגון העלייה לארץ. יצרה קשרים עם אישים ומוסדות, יהודיים וסלובקים כאחת, ונעזרה בהם לקידום מטרותיה.

בתחילת שנות ה20 לחייה כבר הייתה דמות ידועה בעירה. במרץ 1939 עברה לברטיסלאבה הבירה, לשמש כמזכירתו ועוזרתו האישית של אוסקר נוימן, יו"ר ההסתדרות הציונית בסלובקיה. טיפלה בהעברת כספים ורכוש של יהודי סלובקיה לארץ. במקביל המשיכה בפעילותה בהנהגת השומר הצעיר בעיקר כאחראית על נושא העלייה.

הסדירה וארגנה עלייתם של חברי תנועה רבים, עד שיצאה בעצמה לארץ בנובמבר 1939. היא הייתה אז האחרונה מחברי קיבוצה, מענית, שאת עלייתם הסדירה קודם. עברתה את שמה הפרטי ל"חביבה". ב1938 נישאה בסלובקיה, בנישואים אזרחיים, לחברה לתנועה, אהרון מרטינוביץ', אך שמרה על שם נעוריה.

הם עלו בנפרד והתאחדו שוב במענית. לאחר כמה שנים נפרדו, אך לא התגרשו.

היא שהתה כשנתיים במענית, ובחרה לעבוד בעבודות שיועדו לגברים בפרדס ובמחצבה. לאחר שנה החלה לנהל פרויקט חדש - "מפעל התפוזים". עסקה גם בפעילות ציבורית. בין השאר ריכזה בכרכור את סניף ארגון אימהות עובדות (לימים נעמת).

ב1942 התנדבה לפלמ"ח, תוך שהיא נשארת חברה בקיבוץ ושומרת על קשר הדוק אתו. החלה את אימוניה בפלוגה ג' בקיבוץ יגור. לאחר מכן עברה קורס מ"כים. בסיום הקורס נכלל שמה ברשימת ההמלצות שהגישה ההגנה לבריטים, אשר עסקו בהקמת יחידה יהודית שתפעל באירופה הכבושה.

קבוצה זו, שנקראה לאחר מכן "צנחני הישוב", מנתה לאחר מיונים רבים 37 איש, ורייק ביניהם. תחילה עברו אימונים במסגרת הפלמ"ח. לאחר מכן היו אמורים להמשיך בהכשרה אצל הבריטים, אך הדבר נדחה שוב ושוב על-ידם. רק באפריל 1944 גויסה רייק לחיל האוויר המלכותי והחלה באימוני צניחה עם חבריה.

בסיום הקורס הועברה הקב׳ לקהיר, להכשרה נוספת. בסיומה שוב היו דחיות חוזרות של ביצוע השליחות לסלובקיה, ששם הקוד שלה היה "מבצע אמסטרדם", עד שיצאה לפועל ב17 בספטמבר 1944. קבוצת השליחים לסלובקיה כללה ביום זה 3 גברים אשר הגיעו בצניחה, ואת רייק, אשר הונחתה במטוס בשל שיקולי בטיחות.

היא הגיעה בזהות בדויה, כ"עדה רובינסון", סמלת בחיל-האוויר הבריטי.

רייק נחתה בעיר ילדותה, באנסקה ביסטריצה, שהייתה אז "בירת" המובלעת החופשית. היה זה אזור שנכבש ונשלט ע״י המורדים נגד המשטר הפרו-נאצי, והתאפשר בו קשר חופשי, יחסית, עם בעלות-הברית.

רייק גילתה כי שלושת חבריה לא הגיעו לעיר – הם צנחו בשלום, אך הסתבכו בדרכם – והחלה לפעול לבדה. מאחר שלא הצליחה ליצור קשר עם "קבוצת העבודה", כיוון שזו כבר גורשה מהאזור, מיהרה ליצור קשר עם המנהיגות היהודית ועם הנהגת השומר הצעיר.

ביוזמתה נערכה מיד פגישה בין הגופים, והוקמה ועדה משותפת לביצוע תוכנית הפעולה שלה לטיפול בפליטים היהודים. הללו הגיעו מכל רחבי סלובקיה, ומספרם בעיר וסביבתה הגיע לאלפים. מצבם היה קשה מאוד. בהמשך, גייסה כסף למימון התוכנית בשיטה שפיתחה בנעוריה: נטילת הלוואות בשם הסוכנות היהודית.

קומץ היהודים האמידים שנותרו באזור אכן הילוו לה סכומים ניכרים והתוכנית יצאה לדרך (אחרי המלחמה החזירה הסוכנות את החוב לכל המלווים או ליורשיהם).

לאחר 4 ימים הגיעו 3 הצנחנים, והקבוצה פתחה בפעילות נמרצת תוך חלוקת תפקידים.

רייס וחרמש עסקו בעיקר בקשר עם השלטון הצבאי הצ'כוסלובקי ועם הגורמים הזרים שהיו במקום. רייק ובן-יעקב עסקו בעיקר בתחום היהודי והציוני. עם זאת, ארבעתם היו מעורבים ומתואמים בכל, כאשר האישיות הדומיננטית הייתה רייק, עקב היותה בת המקום.

במסגרת הפעלת תוכנית הסיוע לפליטים טיפלה בתחומים חיוניים כמו מזון, ביגוד, קורת גג, טיפול רפואי, טיפול במסמכים ועוד. יזמה הקמת בתי-מלאכה שיספקו תעסוקה רווחית לפליטים. היא הספיקה לפתוח ולהפעיל מתפרה וסנדלריה. כן הכינה תוכנית בריחה לעת הצורך, מקומות מסתור בהרים ויצרה קשר עם האנשים הנחוצים.

במקביל עסקו 4 השליחים במשימות שהטילו עליהם הבריטים: ראשית, הם טיפלו בחילוץ כ60 חיילים בריטים ואמריקאים, רובם טייסים ואנשי צוות-אוויר שהופלו באזור. פעילות זו נעשתה באמצעות קשר עם הפרטיזנים הסלובקים. שנית, הם אספו מידע מודיעיני והעבירו דיווח שוטף למפעיליהם.

כבר בתחילת ספטמבר, ביום בו הוכרזה המובלעת החופשית, פתח הצבא הגרמני במתקפה על סלובקיה. בתחילת אוקטובר הגיע לפאתי המובלעת החופשית, והתקרב לבאנסקה ביסטריצה. רייק וחבריה התאימו את עצמם למצב, והחלו לארגן את פינוי היהודים מהעיר. בזכות פעילותם הייתה בריחת היהודים מאורגנת ומסודרת.

רייק, רייס ובן-יעקב עזבו אחרונים את העיר ב26 באוקטובר, יומיים לפני נפילתה בידי הגרמנים. איתם יצאה קבוצה אחרונה של יהודים שהייתה באחריותם. הקבוצה עלתה להרים, הגיעה ב29 באוקטובר למקום המסתור המתוכנן והחלה בהקמת מחנה, אך למחרת, בבוקר ה30 באוקטובר, הסתערה עליה יחידה גרמנית.

חלק מהקבוצה נהרג, חלק נמלט וחלק נלקח בשבי. רייק ורייס היו בין השבויים, והם נכלאו בכלא של באנסקה ביסטריצה. לאחר כמה שבועות נכזבה התקווה, כי המדים והמסמכים הבריטיים יקנו להם הגנה. הם צורפו לקבוצה בת 250 יהודים שנלקחה לכפר הסמוך קרמניצקה (Kremnicka), ונרצחה ביריות.

כולם נקברו בקבר אחים, בתוך התעלה לתוכה נפלו. הדבר היה ב20 בנובמבר 1944. חביבה רייק הספיקה לפעול בסלובקיה במשך 6 שבועות בלבד.

עם שחרור סלובקיה באפריל 1945 ערך הצבא הבריטי חיפוש אחר חלליו. גופותיהם של חביבה רייק ורפאל רייס נמצאו בקרמניצקה, זוהו והועברו לבית קברות צבאי בריטי בפראג.

לאחר 7 שנים, ב1952, הועלו עצמותיהם של השניים לישראל. הם נקברו בטקס צבאי ביד לצנחני היישוב בארץ שנפלו באירופה, ליד חבריהם לשליחות, בהר הרצל בירושלים.

במלאת 20 שנה לנפילתה כינס דניאל בן-נחום בספר ששמו "כאם חשה להציל" עדויות על רייק וקטעי מכתבים שלה.

הנצחה:

• באפריל 1946 נערך בבית החלוצות בי-ם טקס השקת מפעל ההנצחה לזכרה ע״י "ועד ההנצחה לחביבה רייק" בראשות חיים כפרי, חבר קיבוצה מענית. בטקס נכח ונשא דברים קונסול צ'כוסלובקיה בי-ם. מפעל ההנצחה כלל את הקמת "בית חביבה" בקיבוץ מענית, בית עיון וארכיון, והמוסד החינוכי "גבעת חביבה".

• על שמה נקראו: אוניית המעפילים חביבה רייק; קיבוץ להבות חביבה; מרכז תרבותי וחינוכי של הקיבוץ הארצי השומר הצעיר גבעת חביבה; מכינה קדם-צבאית למנהיגות הומניסטית ע״ש חביבה רייק בגבעת חביבה.

• גינת חביבה רייק בעיר באנסקה ביסטריצה בה גדלה, סמוך למוזיאון התקומה הלאומית הסלובקית.

• רחובות בערי ישראל על שמה: ב16 הערים ירושלים, עפולה, חיפה, קריית ביאליק, בת ים, תל אביב, באר שבע, רמת גן, קריית אונו, כפר סבא, הרצליה, נתניה, רעננה, גבעתיים, נהריה, ופתח תקווה נקראו רחובות על שמה של חביבה רייק.

• ב1988 הנפיק דואר ישראל בול לזכרה ועליו דיוקנה.

הגיבורה בטוויטר | הגיבורה בויקיפדיה