שרה (שוריקה) ברוורמן

מצנחני היישוב, מהלוחמות הראשונות ששירתו בפלמ"ח וממקימות חיל הנשים בצה"ל.

ילידת 1918 בבוטושאן שברומניה, ילדה 5 למשפחה ציונית. בגיל 9 הצטרפה לתנועת "השומר הצעיר". ב1938 נבחרה ע״י השומר הצעיר לעלות לארץ ישראל ולעבור שם הכשרה חקלאית. רבים מחבריה עלו לארץ כמעפילים. עם הגיעה ארצה החלה בלימודי רפתנות בבית הספר החקלאי "עיינות".

שם הצטרפה לפעילות ב"הגנה". ב1940 עברה למגדיאל והצטרפה לפלוגה ב' של הפלמ"ח ב1942. ב1943 סיימה קורס מפקדי מחלקות. ב1944 נמנתה עם 37 "צנחני היישוב" שהתנדבו לצנוח בשטחי אירופה הכבושה ע״י גרמניה הנאצית, כחלק ממאמצי היישוב היהודי בא״י לעזור ליהדות אירופה ולמלחמה בנאצים.

לאחר שבקשות היישוב להפצצת מחנות ההשמדה לא התקבלה, הציעו מפקדי היישוב לבריטים לשלוח מספר אנשי פלמ"ח מעבר לקווי האויב, כדי ליצור קשר עם טייסים שבויים בגרמניה, עם הפרטיזנים ותוך כדי כך גם לעזור ליהודים בהכשרה צבאית, כספית ומוראלית. המבצע נקרא "מבצע אמסטרדם".

למטרת המשימה עברה עם צנחנים נוספים מיונים רבים וקורסים שכללו קורס צניחה ברמת דוד. לאחר טקס הסיום, שהתקיים בת״א, הועברו למצרים למעבר קורסי אלחוט, נהיגה, אנגלית והשפה הזרה המתאימה למקום המשימה המיועד של כל צנחן (במקרה שלה - רומניה). לכל צנחן נתפר סיפור כיסוי, למקרה שייתפס וייחקר.

היא לא סיימה את קורס הצנחנים משום שבהגיע רגע הקפיצה מהמטוס, נתקפה פחד וקפאה במקום. לימים סיפרה כי אותו אירוע של פחד מהקפיצה הוא טראומה המלווה אותה כל חייה. למרות שלא צנחה, מוסדות היישוב בארץ ישראל, וכן המפקדים הבריטים הממונים על החדרת הצנחנים לאירופה, הכירו בחשיבותה ובכישוריה.

על הצנחנים הגברים ריחף עונש מאסר בלבד, כלוחמים בעת מלחמה, אולם על הצנחניות איים עונש מוות, שכן כל אישה לוחמת סווגה מיד גם כמרגלת. סיפור הכיסוי של שרה היה שהיא עיתונאית זרה ששהתה בישראל מספר שנים במסגרת עבודתה, וכי ביקורה באירופה הוא חלק מעבודה זו.

בכל שלבי האימון התאמנה למשימה יחד עם חביבה רייק שהגיעה לסלובקיה, ולאחר שישה שבועות נתפסה ונרצחה בידי הגרמנים.

באוגוסט 1944 יצאה למשימתה הראשונה, עם צנחנים נוספים. כל אחד מהם היה חמוש ובבגדיו מוסתרות כמויות כסף גדולות מאוד למטרות קיום, שוחד וסיוע כספי לפרטיזנים או ליהודים שייפגשו בדרך.

היא הוטסה לשטח שבשליטת הפרטיזנים ביוגוסלביה ומשם הייתה אמורה לעבור לרומניה, יעד שליחותה. משימתה בוטלה עקב הצטרפותה של רומניה לבעלות הברית. לאחר תקופה בקרב הפרטיזנים, היא הוחזרה לאיטליה ומשם לארץ ישראל, לקיבוצה, שמיר.

לאחר חזרתה ארצה, שימשה ברוורמן ב1947-1945 כרכזת חברות הפלמ"ח בצפון הארץ וקיימה קורסים ארציים לחברותיו.

ברוורמן הייתה ממקימות חיל הנשים (ח"ן) בצה"ל. ב1948 הטיל יעקב דורי את המשימה עליה ועל שושנה גרשונוביץ, קצינה לשעבר בצבא בריטניה.

בתחילה לא הייתה לח"ן שום תשתית או ציוד, אך שרה ושושנה נעזרו בארגוני נשים כמו ויצו ונעמת. בנעמת אף סייעו להם במשרדים לקליטת עלייה שעמדו ריקים בשל המדיניות הבריטית של נעילת שערי המדינה בפני עולים. בעמל רב עלה בידן להשיג את כל הדרוש לפעילות מלאה של חיל חדש בצה"ל.

לאחר הקמת הח"ן שימשה ברוורמן כמדריכה בקורס הראשון למפקדות ח"ן, כקצינת משמעת ואף טיפלה בנושאי כשרות. בהמשך הפכה לקצינת הדרכה בחיל. יצאה ליוגוסלביה בשליחות ההגנה ועם שובה ארצה סיימה את שירותה בדרגת רס"ן וחזרה לקיבוצה.

ברוורמן-שפכנר התגוררה בקיבוץ שמיר שבו הייתה חברה מאז היווסדו. העבירה הרצאות לחיילי ולקציני צה"ל, לזכר האנשים עמם לחמה, המשימה והתקופה, וכדי להעלות על נס את של גבורתם של האנשים הפשוטים.

ב2008, בגיל 89, הוענק לה "אות השירות המבצעי" ע״י מפקד חטיבת הצנחנים, אל"ם הרצי הלוי.

ב2010 הייתה בין משיאי 12 המשואות ביום העצמאות ה62 למדינת ישראל.

ברוורמן נפטרה ב10 בפברואר 2013 בקיבוץ שמיר, והובאה למנוחות בבית העלמין של הקיבוץ.

הגיבורה בטוויטר | הגיבורה בויקיפדיה