טובה חסקינה

מחנכת ארצישראלית, גננת מחלוצות הגן העברי, מדריכת אנשי חינוך לגיל הרך, עסקנית ציונית וחברת מועצת עיריית תל אביב-יפו.

ילידת אוקראינה, 1893, בת למשפחת סוחרים יהודים חילונים. ב1909–1912 בהיותה סטודנטית לפדגוגיה בסנקט פטרבורג, התגוררה בבית אחותה מרים וגיסה שמואל ינובסקי, פעיל ציוני מנעוריו, והחלה בפעילות ציונית באגודת הסטודנטים. הצטרפה לקבוצת סטודנטים שהוכשרו ע״יי יוסף טרומפלדור לעלייה לא״י.

בין השאר השתתפה בשיעורי עברית אצל הרב של סנקט פטרבורג והפעיל החברתי משה אלעזר אייזנשטדט. ב1912 נאסר על הקב׳ לשהות בערים אוניברסיטאיות והם עלו לא״י. בארץ הצטרפו לקבוצה קודמת של חניכי טרומפלדור בקומונה המגדלאית. עם התפרקות הקומנה עברה לחוות בן שמן ומשם לרחובות ולראשון לציון.

ב1914 עם פרוץ מלחה״ע ה1, נאלצו העולים שהיו אזרחים רוסים (ולפיכך נתיני אויב בארץ ישראל העות'מאנית) לבחור בין התעת'מנות (וגיוס לצבא העות'מאני) לבין גירוש. הקבוצה גלתה למצרים. לאחר שנה במצרים חזרה טובה חסקינה לסנקט פטרבורג, המשיכה בהכשרתה הפדגוגית ובפעילות ציונית.

בין השאר ניהלה גן ילדים עברי, הייתה חברה בצעירי ציון, השתתפה בארגון תערוכה בוועידה הציונית ה7 בסנקט פטרבורג ב1917. לאחר הועידה עברה לחצי האי קרים, ובהמשך לצ'ליאבינסק, ליקטרינבורג ולאירקוטסק, בהן עסקה בפעילות ציונית בקרן הקיימת, בצעירי ציון, בלימוד עברית, ובארגון קבוצות החלוץ.

עם תום מלחה״ע ה1, בעזרת משה נובומייסקי, התאפשרה עלייתה חזרה לארץ-ישראל ב1919. בארץ הייתה פעילה בפועלי ציון, פעלה למען האיחוד עם אחדות העבודה וייסוד ההסתדרות הכללית של העובדים. הייתה ממקימי גן ילדים של הפועל הצעיר לילדי עולי תימן ברחוב שבזי בשכונת שעריים ברחובות.

ב1920 החליפה את הגננת ה1 רחל ניימן, בניהול הגן. היא חינכה את ילדי הגן לאור תפיסתה החינוכית לאהבת הטבע והחקלאות, ובמקביל הרחיבה את פעילותה גם לביקורים בבתי המשפחות והדרכת האמהות, לימודי ערב לילדות העדה התימנית שהועסקו בעבודות משק בית, והשתתפות במועצות הפדגוגיות בבית הספר.

ב1921 השתתפה בקונגרס הציוני העולמי ה12 בקארלסבאד כנציגת צעירי ציון מסיביר ואורל. השתתפה בסיורים מקצועיים במוסדות חינוך ב1921 בפראג ובוינה, ב1925 בפריז.

הקימה את גן הילדים העירוני הראשון בת״א. את הגן ניהלה ברוח שיטת מונטסורי, אשר במרכזה נמצא הילד, והחינוך נועד לאפשר לו בסיס מסודר להתפתח למבוגר אחראי, מאושר ומגשים את עצמו. ב1929 השתלמה בלונדון בשיטת מונטסורי.

במשך 5 שנים הייתה מדריכת גננות בבית המדרש למורות וגננות ע"ש לוינסקי. הייתה ממייסדות התאחדות הגננות בארץ-ישראל ושימשה יו״רית שלה. הייתה חברת מרכז (הוועד המנהל) של הסתדרות המורים. ערכה את כתב העת הפדגוגי "הד הגן" שהיה כתב-עת משלים להד החינוך בהוצאת הסתדרות המורים.

ארגנה והשתתפה בכנסים מקצועיים רבים ופרסמה מאמרים פדגוגיים בעיתונות היומית ובכתבי עת מקצועיים.

נבחרה למועצת העיר ת״א, כיהנה בוועדת התרבות ויזמה בין השאר הקמת מבנים לגני ילדים וכן הקמת גני משחקים בת״א, מיזם שתואר בחוברת מטעם ועדת התרבות של עיריית ת״א בקיץ תרפ"ו (1926).

בחוברת תואר גם מצב גני הילדים בעיר, המלצות לתכנים ושירים ולתחזוקה והיגיינה, ואף רשימת איבזור מומלץ לגני ילדים. חזונה אודות גני משחקים כלל אנשי חינוך המלווים ומדריכים את הפעילויות, הן בגני משחקים במרחב הציבורי והן במבנים (מעין משחקיות).

זאת על מנת לתת מענה לילדים שעקב היצע המקומות הזמינים המצומצם לא נקלטו בגני ילדים ובבתיה״ס, וכן כמענה לשעות הפנאי לשהייה באוויר הצח ולהרחקה מתנאים סביבתיים ומשפחתיים קשים.

חסקינה הציעה להקים "בתי תינוקות" לגילאי לידה עד 3, כדי לאפשר יציאתן לעבודה של אמהות לתינוקות ופעוטות.

בתי התינוקות אמורים להיות מוארים ורבי חדרים (כולל חדר הנקה לאמהות), עם ריהוט וצעצועים בצבעים נעימים ותוך הקפדה רבה על ניקיון ועל איכות הטיפול. היא הציעה גם להקים

כיתת-מעבר בצמוד לגן הילדים בה יחונכו ילדים עד גיל 7 (ולהעדפתה אפילו עד גיל 8) כדי להכינם באופן הדרגתי למעבר לביה״ס.

חסקינה יזמה את ארגון ועדי ההורים של גני הילדים בתל אביב ליד ועד ההורים המרכזי. היא ייעצה וערכה את התוכנית "פינת הילד" בתחנת הרדיו קול ירושלים ובהמשך קול ישראל.

ייסדה וניהלה את תיאטרון הילדים של מרכז הגננות שהתקיים כ30 שנה, והיה תיאטרון הילדים המאורגן והמקצועי הראשון בישראל.

בתחילת דרכו הוצגו בו שירי סיפור שכתב לוין קיפניס וביים יעקב אוקסנברג, לעיתים שותפו בהצגות ילדים מהקהל. המלחין יואל אנגל תרם מיצירותיו לתיאטרון, שהעלה גם הצגות בחגים - חנוכה, פורים ופסח. בין ההצגות האהובות שהועלו בו היו שמלת השבת של חנה'לה, הדחליל, ופינוקיו.

שירים שנכתבו עבור ההצגות הפכו לאהובי הקהל. בתש"ב פורסמה מונוגרפיה על התיאטרון מאת משה גורלי. לאחר פטירתה של חסקינה והעברת התיאטרון להסתדרות המורים, פג להט ההתלהבות וההתנדבות שהשרתה חסקינה על שותפי המיזם, התיאטרון סבל מקשיים כלכליים וארגוניים והפסיק להתקיים במתכונתו הציבורית.

חסקינה נפטרה בת 55 ונקברה בקבר של חברה קדישא ברחוב טרומפלדור בתל אביב. היא הותירה אחות, ד"ר אסתר (פירה) חסקינה. בהספד אודותיה של י.טננבוים נאמר:

טובה חסקינה נמנית עם אותן הדמויות המעטות שנתפסו בציבור הרחב כסמלים חיים. אלה הם "המשוגעים" לדבר אחד, שכל חייהם קודש לדבר אחד ויחיד, עד שלא נותר להם כמעט כל שיור לחיי הפרט... גן-הילדים, תיאטרון הילדים, הבטאון הפדגוגי של הגננת - לכל אלה תחסר מאוד טובה חסקינה.

הגיבורה בטוויטר | הגיבורה בויקיפדיה