יובל דואק

מפקדת הפלס"ם - פלוגת תומכי הלחימה של סיירת נח"ל, שבתושיה וגבורה הבינה את תמונת המצב והקימה חמ״ל ביתי ממנו נשלחו כוחות רבים לשטח, אף שהדבר היה לא פשוט בזמן אמת, מכיוון שהוא דרש מהם לא להסתער מייד אלא לבנות כוח ולהגיע באופן מסודר יותר.

סיפור הקרב: יובל יצאה בדהרה מביתה ברגע שקיבלה את הדיווח הראשון על הזוועה שמתחוללת, לבושה בבגדים אזרחיים וחמושה באקדח בלבד. בדרך ראתה הרבה הרוגים, וכשהתקרבה למוצב סופה, נתקלה בכמות גדולה של מחבלים על אופנועים. היא ירתה לעברם חצי מחסנית, והצליחה כנראה להרוג שניים.

היא הבינה שמסוכן מדי להיות בגזרה ולכן החליטה לנוע אחורה.

ב7:10 קיבל רס"ן רון פביאן, קצין האג"ם של סיירת נח"ל, את שיחת הטלפון מיובל שבישרה על המצב, ויצא לנסיעה דרומה. בסביבות 8:30 שוחח עם מפקד היחידה, סא"ל יהונתן צור ז"ל, שהורה לו להגיע לגזרה, מעט לפני שנהרג בהיתקלות עם מחבלים.

בעוד הוא עושה את דרכו למקום, ניסתה יובל להתקשר למפקד חטיבת הנח"ל, אל"מ יהונתן שטיינברג ז"ל, אך הוא לא ענה, מאחר שנהרג בהיתקלות עם מחבל בסמוך לכרם שלום. גם קצינים אחרים שאליהם ניסו להתקשר כבר לא היו בין החיים. יובל עדכנה את רון כי רק שניהם נשארו.

אירוע בו שרשרת הפיקוד כולה קרסה התרחש בפעם האחרונה רק במלחמת יוה״כ, אך רון ויובל התעשתו במהירות והבינו כי מקרים חריגים דורשים פתרונות חריגים. הם דהרו לביתו של בן זוגה של יובל, מ״פ בגבעתי, השתלטו עליו בברכת הוריו ופתחו חמ"ל פיקוד לניהול הקרב, כשבפועל מפקד רון על סיירת נח"ל.

״כינסנו את כל היחידה בבית של החבר שלי והתחלנו לנהל מלחמה מהחמ"ל שהקמנו, הרבה לפני שצה"ל הבין בכלל שמדובר במצב חירום" תיארה יובל. במזל לרון הייתה מפה קטנה בכיס, וכך נוהלה הלחימה. כל כוח שנצור עם מחבלים מדבר עם רון, והוא עולה מול הבור בקריה ומכווין מסוקי קרב.

הם הצליחו כך לחסל 22 מחבלים, מה שמנע כיבוש של 2 מוצבים מבודדים. הם הפעילו מעבר משגרה לחירום עוד לפני שהצבא הבין שזה מה שצריך לעשות. אנשים הגיעו אליהם דרך צאלים באמצעות רכבים פרטיים ואוטובוסים אזרחיים.

"מוצב סופה, למשל, נכבש, אבל היה לנו כוח שהתבצר במטבח. הכוונתי לשם מסוק קרב שירה במחבלים וכוח של שייטת 13 שחילץ אותם. אז אמנם המוצב נכבש, אבל עצרנו מסע הרג של כל הלוחמים. ערכנו תחקירים של מצלמות הגו־פרו של המחבלים. בכל פעם שהם נתקלו באש כבדה מדי - הם נסוגו".

בשל הכאוס הרב נאלצו להשתמש בשיטות חריגות כדי לשנע כוחות לקרב. רון התקשר לחבר בחיה״א וביקש ממנו להרים מסוקים, והם קיבלו 10 מסוקים להעברת לוחמים. המסוקים הוכוונו לשטח חקלאי מחוץ לבית וכך, בתוך שעה וחצי, הצליחו להעביר כמעט 100 לוחמים לקיבוץ כרם שלום, כשרון במסוק האחרון.

כמות הלוחמים בלמה באופן משמעותי את ניסיונות הכיבוש של המחבלים.

יובל: "ידעתי שאפתיחת חמ"ל אחורי משמעותה שעוד אנשים ייהרגו, אבל המשמעות היתה או ש10 ייהרגו - או שכל היחידה תימחק. זו היתה אחת ההחלטות הנכונות ביותר שקיבלנו - לא לצאת להתקפה בלי לחשוב אלא לעשות את זה בצורה מסודרת".

החמ"ל שהקימו השניים הציל חיים. אמנם גם בחטיבה הדרומית של אוגדת עזה ביצעו המחבלים טבח, והתושבים בקיבוצים מלאים טענות מוצדקות על צה"ל שלא הצליח להציל את חיי תושביהם, אך סיפור זה מבהיר כי קצינים זוטרים הצליחו לקום מתוך ההריסות, להתגבר על מות הקצינים הבכירים, להתעשת ולצאת למתקפה.

השניים ממשיכים לנהל את הלחימה עם מפקדיהם ולוחמיהם. חרף האבידות הקשות, ההרוגים והפצועים הרבים, הם נחושים לנצח בקרב. "אאמין שעשינו את מה שעשינו כשנסיים, אני לא מתעסקת ולא חושבת על זה עכשיו", מבהירה יובל.

"כן, הופתענו ויהיה זמן לדון בכל זה, אבל אנחנו מסתכלים קדימה, מרימים את הראש וממשיכים. אני לא חושבת על מה שהיה, על ההרוגים, אלא על השאלה איך ממשיכים ומנצחים את המערכה הזו".

#גיבורה_אחת_ביום #גיבורה_בחזית_הקרב

הגיבורה בטוויטר