מלכה מרגלית

פסיכולוגית חינוכית ושיקומית וחוקרת ישראלית בפסיכולוגיה ובחינוך. כלת פרס ישראל בחקר החינוך לשנת תשע"ז . משמשת ראש בית הספר למדעי ההתנהגות במרכז האקדמי פרס.

נולדה ב1940 ברמת גן. אביה מאנשי העלייה ה3, ואמה בת לעולי העלייה ה1. למדה לתואר ראשון ושני בפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב. סיימה תואר שלישי בפסיכולוגיה התפתחותית באוניברסיטת לונדון ב1975. לאחר מכן חזרה לישראל ומ1976 שימשה כמנהלת מכון שניאורסון בשירות הפסיכולוגי בת״א, עד 1983.

מ1980 הוכרה כפסיכולוגית חינוכית ושיקומית מומחית ומדריכה.

ב1994 קיבלה דרגת פרופסור מן המניין באוניברסיטת תל אביב, וב2000–2004 שימשה שם כראש בית הספר לחינוך.

משמשת כיום כראש בית הספר למדעי ההתנהגות במרכז האקדמי פרס.

מחקריה עסקו ב:

• השפעת רגשות על התפתחות ילדים, הסתגלותם במסגרת המשפחה וביה״ס, תוך התמקדות במודל התקווה

• גורמי סיכון וחוסן בהתמודדות ילדים ומשפחות מול אתגרים

• הפסיכולוגיה של תלמידים עם ליקויי למידה, הפרעות התפתחות והתנהגות

• בדידות של ילדים והורים והקשר שלה לתקשורת וחברות וירטואלית

• ועוד.

פרסמה לאורך השנים 5 ספרים ומאות מאמרים בכתבי עת מדעיים בינלאומיים.

מכהנת כעורכת בכתב העת "Journal of Learning Disabilities".

בישראל כיהנה בעבר כיו"ר מועצת הפסיכולוגים במשרד הבריאות. משמשת גם כיועצת מדעית בארגונים ועמותות בתחום החינוך, כגון "ניצן".

כיהנה בתפקידים מרכזיים במספר ארגונים בינ״ל בתחומה, בהם סגנית נשיא באקדמיה הבינ״ל למחקר בליקויי למידה (IARLD), חברה בוועד המנהל של החברה הבינ״ל למחקר בהתערבות מוקדמת (ISEI), סגנית יו"ר הארגון הבינ״ל לחינוך מיוחד, ויו"ר הוועדה ללקויות ולשיקום בארגון הפסיכולוגים הבינלאומי.

ב1997 עמדה בראש "ועדת מרגלית", ועדה ציבורית לבחינת מיצוי יכולתם של תלמידים עם ליקויי למידה. ב2000 עמדה בראש ועדה ציבורית לבחינת היישום של חוק החינוך המיוחד וקידום השילוב של תלמידים עם צרכים מיוחדים. משרד החינוך אימץ את מסקנות שתי הוועדות, והן הוחלו על כלל מערכת החינוך.

ב2017, יום העצמאות תשס"ז זכתה בפרס ישראל לחקר החינוך, על תרומתה לחקר החינוך המיוחד ותחום ליקויי הלמידה, והובלת שינויים תפיסתיים ומערכתיים בתחומים אלו בחינוך בישראל.

מתגוררת ברמת אפעל, ולה שני ילדים.

הגיבורה בטוויטר | הגיבורה בויקיפדיה