מרים נאור

שופטת ישראלית. כיהנה כנשיאה ה11 של ביהמ״ש העליון, כמשנה לנשיא ביהמ״ש העליון, וכשופטת בית המשפט העליון. שימשה יושבת ראש ועדת הבחירות המרכזית מדצ׳ 2011 עד יוני 2012 ויו"ר ועדת החקירה הממלכתית לחקר אסון הר מירון מאוגוסט 2021 ועד לפטירתה.

נולדה בירושלים, בתם של בתיה קרקלינסקי ונפתלי לרנר. אביה היה לוחם "ההגנה", ואמה לוחמת אצ"ל. ב1965 סיימה את לימודיה התיכוניים בגימנסיה העברית רחביה. שירתה בצה"ל כמורה חיילת בקריית גת והשתחררה ב1967. ב1971 סיימה בהצטיינות את לימודי המשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים.

התמחתה בעריכת דין אצל שופט ביהמ״ש העליון, משה לנדוי. במהלך הלימודים, הצטרפה לתנועה למען ארץ ישראל השלמה, והשתתפה בניסיון לחידוש היישוב היהודי בחברון, אך פרשה מהפעילות בשל התנגדותה לשימוש באמצעים לא-חוקיים בהקמת ההתנחלויות ובשל תפיסתה כי הפעילות בנושא צריכה להיות בשת״פ עם הממשלה.

ב1972 החלה לעבוד בפרקליטות המדינה במחלקת הבג"צים והתמחתה אצל מנהל המחלקה מישאל חשין. במהלך השנים התקדמה לתפקיד סגן בכיר לפרקליט המדינה. במקביל שימשה כמורה ומתרגלת בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, בין היתר כעוזרת הוראה של פרופ' אליהו הרנון.

ב1980 מונתה לשופטת בבימ״ש השלום בירושלים. ביום הראשון לכהונתה כשופטת פסלה את עצמה מלדון במשפט תושבי ימית שהפגינו מול בית ראה״מ, לאור האפשרות שבעלה, אריה נאור, שכיהן כמזכיר הממשלה, יוזמן להעיד במשפט. ב1988 מונתה לשופטת בפועל בביהמ״ש המחוזי בירושלים וב1989 מונתה לשופטת בבימ״ש זה.

בתפקידה זה הייתה בהרכב השופטים שהרשיע את אריה דרעי. בשנות ה90 ישבה כדן יחיד ב"משפט הבנקאים" בו הרשיעה בנקים ובנקאים מרכזיים במדינה שהיו אחראים ל"ויסות מניות הבנקים" עד 1983. במקביל שימשה כאב בית הדין להגבלים עסקיים, והחל בשנת 2000 שימשה סגן נשיא בית המשפט לעניינים מנהליים.

מ2001 כיהנה כשופטת בבית המשפט העליון בפועל עד למינוי הקבע ביוני 2003.

באפריל 2012 בחרה בה הוועדה לבחירת שופטים לתפקיד המשנה לנשיא ביהמ״ש, מינוי שנכנס לתוקף עם פרישתו של המשנה הקודם, השופט אליעזר ריבלין.

לפי הנוהג למינוי נשיא בית המשפט העליון (מינוי השופט הוותיק ביותר בבית המשפט העליון לנשיא - שיטת הסניוריטי), החליפה נאור בינואר 2015 את אשר גרוניס כנשיאת בית המשפט העליון, ונשארה בתפקיד זה עד לפרישתה ב2017.

בנובמבר 2016 התפרסם מכתב שכתבה לנוכח הפרסומים על כוונת שרת המשפטים איילת שקד לבטל את התיקון לחוק שקבע כי בחירתו של שופט לביהמ״ש העליון דורשת רוב של 7 מ9 בוועדה למינוי שופטים, ובכך לשלול את כוח הווטו של השופטים, להם 3 נציגים בוועדה. נאור כינתה את ההצעה "הצבת אקדח על השולחן".

בסוף אוגוסט 2017, בעקבות פס״ד שבו התיר ביהמ״ש העליון לגרש מסתננים מאפריקה למדינה שלישית המסכימה לכך, אך אסר על החזקתם במאסר לשם כך במשך יותר מחודשיים, החלו הפגנות במוצ״ש מול ביתה ברחביה. ההפגנות אורגנו על ידי הפעילה החברתית שפי פז מדרום ת״א ומנו כ200 מפגינים.

פסקי דין

משפט אזרחי: באחד מפסקי הדין שלה המתייחס לפסק דין אפרופים הייתה בדעת הרוב שיש לפרש כתב ערבות על פי אומד דעת הצדדים שהערבות כוונה רק לעסקאות מסוימות, אף על פי שלשון כתב הערבות לא כלל מגבלה כזאת.

משפט פלילי: ב2011 ישבה בהרכב שדחה פה אחד את ערעורו של נשיא המדינה לשעבר, משה קצב, על הרשעתו באונס.

בערעור לעליון על הרשעת שמעון שבס סברה נאור בדעת מיעוט שיש להרשיע את שבס בעבירה של מרמה והפרת אמונים, ושבס זוכה. בדיון נוסף התקבלה עמדתה, ושבס הורשע ברוב של 8 לעומת 1.

משפט מנהלי: בספטמבר 2017 פסל הרכב 9 שופטים בראשות נאור את ההסדר לגיוס בני ישיבות המבוסס על התיקונים 19 ו21 לחוק שירות ביטחון (פרק ג'1: שילוב בוגרי ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים לחוק), וקבע שבטלות הפרק תיכנס לתוקף כעבור שנה ממתן פסק הדין (זמן המאפשר לכנסת לחוקק חוק מתוקן).

בפרשת ראשי הערים הובילה את דעת הרוב לפיה נפסק שראשי ערים שהועמדו לדין בעבירות חמורות אינם רשאים להמשיך ולכהן בתפקידם.

ב2016 הובילה את דעת הרוב לפיה נפסק שלעניין חוק השבות יש לראות כיהודי גם מי שעבר בישראל גיור בקהילה אורתודוקסית שלא במסגרת מערך הגיור הממלכתי.

ב2016 כתבה את חוו״ד העיקרית בבג"ץ גביש נגד הכנסת בו נדחתה עתירת אנשי אקדמיה בכירים להורות על ביטול גיל פרישת חובה. היא קיבלה את טענת העותרים כי החוק פוגע בזכות לשוויון, אך קבעה שהפגיעה עומדת בתנאי פסקת ההגבלה, כלומר נעשתה לתכלית ראויה ועומדת בתנאי המידתיות.

ענייני ביטחון: נאור הייתה בעמדת הרוב שאין לשר הפנים סמכות לשלול מעמד של תושב קבע מתושבי מזרח ירושלים בגלל השתתפותם בבחירות של הרשות הפלסטינית מטעם רשימה המזוהה עם החמאס.

מאוקטובר 2018 כיהנה כנשיאת בית הדין הציוני העליון של ההסתדרות הציונית העולמית.

ביוני 2021 מונתה ע״י נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות לעמוד בראשות ועדת החקירה הממלכתית לחקר אסון הר מירון, וכיהנה בתפקיד עד לפטירתה.

לאחר פטירתה יצא לאור "ספר מרים נאור" - ספר מאמרים לכבודה בעריכת אהרן ברק, דפנה ברק-ארז, מיכל גל, רונן פולק, אבישלום וסטרייך וסתיו כהן.

נאור הייתה נשואה לפרופסור אריה נאור, שהיה מזכיר הממשלה בתקופתו של מנחם בגין, ולהם 2 בנים תאומים. התגוררה בירושלים עד לפטירתה ב24 בינואר 2022, בגיל 74 מדום לב. היא נקברה בבית הקברות סנהדריה בירושלים.

הוקרה

2018: אות אביר איכות השלטון

2018: תואר עמית כבוד מטעם המרכז האקדמי רופין

2019: תואר דוקטור לשם כבוד מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים

2022: אות יקיר ירושלים, "על פעילותה בתחום המשפט, על קידום דיאלוג חוקתי עם הכנסת תוך שמירה על איזונים ראויים בין הרשויות". גם לאחר פטירתה, תיחשב נאור יקירת ירושלים, כאשר על פי תקנון ה"אות", שמה הוגש לוועדה בעודה בחיים.

הגיבורה בטוויטר | הגיבורה בויקיפדיה