פנינה קליין

פרופסור לפסיכולוגיה וכלת פרס ישראל לחקר החינוך לשנת 2011.

נולדה בטרנוב שבפולין, לאחר תום מלחה״ע ה2, להורים ניצולי שואה, דב ורחל שטיבל. ב1949, בהיותה תינוקת, עלתה המשפחה לישראל באוניית העולים "נגבה", והשתקעה בת״א. קליין סיימה את לימודי התיכון בהצטיינות כבר בגיל 16, ולמדה לתואר ראשון בפסיכולוגיה וביולוגיה מאוניברסיטת תל אביב.

היא מוסמכת בפסיכולוגיה קלינית מאוניברסיטה זו. במהלך לימודיה לתואר השני עבדה בשירות הפסיכולוגי החינוכי בת״א בשכונת התקווה, נחשפה לקשיים הרבים של ילדים בסיכון, והחלה להתעניין בפיתוח תוכניות להתערבות מוקדמת בקרב ילדים אלו.

סיימה דוקטורט בחינוך באוניברסיטת רוצ'סטר בניו יורק ב-1974.

מחקרה עסק בהשפעות תת תזונה בינקות על התפתחות כישורי למידה וחשיבה בביה״ס. בהמשך זכתה במלגת מחקר של קרן המוסד הלאומי לחינוך של ארה״ב, וממצאי מחקרה הראו כי קיים פוטנציאל רב לשינוי בקרב ילדים עם קשיי קשב, זיכרון מיידי וקשיי שפה, שניתן לשפרו באמצעות תוכנית התערבות חינוכית קצרת מועד.

ב1978 חזרה לישראל והחלה ללמד ולחקור באוני׳ בר-אילן ושימשה כפרופסור מן המניין בביה״ס לחינוך בה, ראש התוכנית ללימודי התפתחות הילד ומנהלת מרכז בייקר לחקר ילדים עם קשיי התפתחות. חברת המועצה להשכלה גבוהה מ2002, שימשה יו״ר הוועדה לחקר הגיל הרך של האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.

הדליקה משואה בטקס יום העצמאות ה60 למדינת ישראל, שנחגג בסימן ילדי ישראל. ב2011 הוכרזה כזוכת פרס ישראל לחקר החינוך. הייתה חברה בוועדת טרכטנברג.

התגוררה בגבעת שמואל. נפטרה ב2014, בגיל 69. הובאה למנוחות בבית העלמין "סגולה" בפ״ת. הותירה אחריה בעל, ד"ר אברהם קליין, גנטיקאי, ו3 ילדים.

קליין פיתחה שיטות הערכה שונות ליחסי בוגרים וילדים, בפרט בקרב אנשי הוראה ובדבר השפעה אפשרית על מחוננים או על בעלי קשיי התפתחות. בין השאר, היא פיתחה את גישת MISC להתערבות תיווכית עבור הדמות המטפלת בילד בגיל מוקדם (Mediational Intervention for Sensitizing Caregivers - MISC).

ע״פ שיטת MISC, תוכנית הלימודים שנקבעת לילדים היא אישית ונבנית במיוחד לפי צרכיו של כל ילד; היא נקבעת בין השאר בהתאם לממצאי ניתוח שנעשה על צילום וידאו של אינטראקציות בין הילד להורה המטפל בו, כמותן ואיכותן (מעין תהליך של הערכה דיאדית).

במחקריה נמצא כי שיפור יכולת התיווך של ההורה לילד מגביר את ביצועיו הקוגניטיביים, החברתיים והרגשיים. ההדרכה להורה ניתנת באווירה מקבלת ומכילה, מתמקדת במרכיבים החיוביים שנצפו, ומדגישה מרכיבים בלתי-מילוליים שבבסיס ההתקשרות (כגון קשר עין, חיוך, מבט) ו3 מסרים מרכזיים מההורה לילד:

1. "אני אוהב אותך" (מסר שמגביר הערכה עצמית)

2. "אני איתך" (מסר של ביטחון)

3. "כדאי לעשות את זה" (את המשימה העומדת בפני הילד כרגע).

4. 
   

• כוונה והדדיות

• תיווך של משמעות

• תיווך של משמעות רגשית

• ויסות או ביקורת ההתנהגות

• תיווך של הרגשת יכולת (טרנסצנדנטיות) והרחבה

מחקריה זכו לתמיכת ארגון יוניסף וארגון הבריאות העולמי. גישת MISC יושמה בפועל ע״י המכונים הלאומיים לבריאות למתן סיוע לימודי לילדים נשאי איידס ברחבי אפריקה, ע״י יוניסף בסרי לנקה, וע״י אוניברסיטאות שונות בנורווגיה, שוודיה אינדונזיה, אוגנדה ואתיופיה.

בארה״ב השיטה משמשת עבור מורים למוזיקה, ובמדינת דרום קרוליינה היא משמשת ללימוד ילדים עם הפרעת קשב וריכוז. בישראל היא מיושמת במרכזי טיפול בילדים של משרד הבריאות.

על שמה נקרא רחוב בגבעת שמואל.

ֿהגיבורה בטוויטר | הגיבורה בויקיפדיה