שושנה פרסיץ

מראשי מפלגת הציונים הכלליים, מזכירת כבוד של האגודה הציונית 'חובבי שפת עבר', צירה בקונגרסים הציוניים ה16 וה17, חברת מועצת עיריית ת״א וראש מחלקת החינוך בה. מייסדת הוצאת הספרים "אמנות". כלת פרס ישראל על פועלה בתחום החינוך (תשכ"ח).

נולדה בקייב למשפחה אמידה. קיבלה חינוך ציוני מובהק לצד חינוך לתרבות כללית בתיכון. למדה בגרמניה, ובגיל 16 המשיכה בלימודיה בקייב. למדה ספרות, היסטוריה ופדגוגיה. ב1911 נישאה, והחליטה לעלות לארץ בעתיד.

בנעוריה פעלה להפצת השפה העברית באמצעות ארגון חוגים, שיעורים והכנת ספרי לימוד.

עמדה בראש "פלוגות ההפצה לעיתונות וספרות עברית". שימשה כמזכירת הכבוד של ההסתדרות "תרבות". ב1914 קיבלה רשת "תרבות" רישיון לפתיחת בתי״ס עבריים ברוסיה. היא זיהתה את הצורך בהוצאה לאור של ספרי לימוד ללומדי העברית, ורכשה ב1917 בית דפוס, "אמנות", והפכה אותו להוצאה לאור של הרשת.

בבית הדפוס ראו אור ספרי לימוד וקריאה ממיטב הספרות העולמית בשילוב איורים צבעוניים – מרכיב חדשני בספרות העברית ברוסיה. פרסיץ הייתה זו שהחליטה אילו ספרים יראו אור וקבעה את עיצובם במטרה להפיק "ספרים יפים שמחבבים על קוראיהם את הקריאה". ההוצאה התייחדה בכך שניקדה את כל ספריה.

המהפכה הבולשביקית ברוסיה ב1917 הביאה להחרמת רכוש משפחתה, והם נמלטו לאוקראינה, שם רכשה בית דפוס גדול וחידשה את הוצאתם לאור של עיתון הילדים והרבעון "משואות". אביה העביר את מרכז עסקיו לצרפת, והיא הצטרפה ולמדה שיטות טכניות ועסקיות בתחום ההוצאה לאור. באותה שנה עבר בית הדפוס לגרמניה.

ביתם של שושנה ויוסף היה מרכז לסופרים עבריים, בהם ש"י עגנון.

לקראת עלייתם רכשו מכונות דפוס, שלחו אותן לארץ והכשירו תלמידי ישיבה באירופה כדי לעבוד בבית ההוצאה לאור שיפתחו בארץ. זמן קצר לפני עלייתם נפטר יוסף במפתיע. פרסיץ עלתה ארצה עם 4 ילדיהם וארונו, והוא נקבר בי-ם.

ב1926, נפתחה הוצאת הספרים "אמנות" בת״א. היא תרגמה את מיטב היצירות של סופרים מובילים מהספרות העולמית, ומדי חודש נדפס ספר חדש מתורגם לעברית. ההוצאה פעלה ללא כוונות רווח, ולהמשך קיומה נעזרה פרסיץ במימון מאביה. עוד פעלה להוצאה לאור של סדרת הספרים "ספריה לכל", בה ראו אור 1,321 כותרים.

בימי מלחה״ע ה2 החרימו הבריטים את בית ההוצאה כדי שישמש להם כמפקדה. החיילים פינו את מאות אלפי הספרים, שהועברו למחסנים ביפו. ב1946, בעת הפגנה של ערבים בעיר, הוצת מחסן הספרים.

לאחר מות הוריה נפסק הסיוע הכלכלי, והיא לא יכלה להמשיך לקיים את בית הדפוס. מפעל ההוצאה נמשך בהיקף קטן יותר.

ב1926 נבחרה כחברת מועצת העיר ת״א , בה כיהנה כ10 שנים. הייתה יו"ר ועדת החינוך והתרבות, ממונה על מחלקת החינוך והתרבות בעיר, ממלאת מקום סגן ראש העיר ויו"ר מועצת העיר. קידמה פעילות תנועות נוער בתחומי בתיה״ס לצד החינוך הפורמלי, במטרה לצמצם את השפעת המפלגות הפוליטיות על החינוך.

בתקופת כהונתה נוסדו כ10 בתי ספר, בהם ביה״ס הראשון בארץ לילדים וילדות עם לקויות שונות, וכן המכון הביולוגי הפדגוגי, שעמדה בראש אגודת הידידים שלו במטרה להשיג מקורות מימון לקיומו.

ב-1935 שימשה פרסיץ יו״ר המועצה שהפיקה את מיזם ימי ביאליק לזכרו של המשורר הלאומי.

כיהנה כח״כית ב3 הכנסות הראשונות. הייתה חברה ויו״ר ועדת החינוך והתרבות של הכנסת, ויו"ר מועצת החינוך של משרד החינוך והתרבות. בשנים אלו הונחו יסודות הפעילות ו2 הגופים שיתפו פעולה לחקיקת חוקי היסוד בתחום: חוק חינוך חובה (תשי"ט), חוק חינוך ממלכתי (תשי"ג), וחוק המועצה להשכלה גבוהה.

בעת הדיון על חוק חינוך ממלכתי אמרה: "החוק מניח יסודות לאחת המהפכות הגדולות... משמעותו בהתנערות ממורשת הגלות, שחרור החינוך מתלות במפלגות... מתן חינוך על בסיס עקרונות משותפים לעם כולו... יסודות לחינוך ממלכתי שסימן ההיכר שלו יהיה המשותף לכל העם, לא המפלג, לא המפצל, לא המרחיק".

במהלך כהונתה כח״כית נאבקה לביטול שיטת הזרמים בחינוך. התנגדה לזיקה הישירה בין מפלגות לבין תוכנית הלימודים והפעילות בבתיה״ס, וראתה בשיטת הזרמים גורם המפצל את החברה המתגבשת בארץ. קראה לכינון חוקת חינוך אחידה לתלמידים ומורים ולביזור סמכויות משרד החינוך והתרבות לרשויות המקומיות.

בנוסף קידמה תעסוקת נשים ועידודן לצאת לעבודה. פעלה לתיקון פק׳ מס הכנסה כדי להפריד בין הכנסותיהם של בני זוג עובדים. כשעמדה בראשות ארגון הנשים המפלגתי נאבקה להגדלת ייצוג הנשים במוסדות המפלגה והגדלת תקציבי הארגון. לאחר פרישתה מהכנסת הביעה לא אחת את רצונה בהקמת מפלגת נשים דמוקרטיות.

כשבתה שולמית הגיעה לגיל 12 ערכה לה חגיגת בת מצווה שבה גם הבת מקבלת על עצמה עול תורה ומצוות וחובות כלפי נצח ישראל, כשם שהיא עצמה נטלה על עצמה חובות ומשימות קשות מנעוריה.

על שושנה פרסיץ, האשה והאם, עסקנית הציבור, עברו משברים קשים מאד. מות בעלה בדמי ימיו, רצח אביה בצרפת ע״י אחד מפועליו, מות ידידה הטוב, פנחס רוטנברג, בעיצומה של פעילותו, מהפכות, מלחמות, נדודים ומשברים. היא עמדה בכל אלה ולא נפלה עליה רוחה, ולא הניחה עבודתה בציבור שבה מצאה תנחומים.

לכבוד יובל שנותיה כתב לכבודה ש"י עגנון, סיפור קצר בשם "חכמת נשים"; ב1935 הוענק לה התואר חברת-כבוד של מסדר האימפריה הבריטית על פעילותה בתחום החינוך; ב1962 קיבלה אזרחות כבוד של העיר תל אביב-יפו; בתשכ"ח פרס ישראל בתחום החינוך; רחוב ע״ש בצפון ת״א, היכן שהוקמה קריית החינוך.

#גיבורה_אחת_ביום #גיבורה_בחזית_החינוך

הגיבורה בטוויטר | הגיבורה בויקיפדיה