אסתר רזיאל-נאור

חברת הכנסת מטעם תנועת החרות וקודם לכן חברת מפקדת האצ"ל, מורה במקצועה. אחותו של מפקד האצ"ל דוד רזיאל.

נולדה בעיירה סמורגון שבאזור וילנה, כנצר למשפחת רבנים, בתם של בלומה לבית גורדין ומרדכי רזיאל (רוזנסון) (1880–1962), מחנך עברי. בבית דיברו עברית. ב1914 עלתה עם הוריה ואחיה, לארץ ישראל, בעקבות הזמנה שקיבל אביה ללמד בבית הספר "תחכמוני" בתל אביב.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הוגלתה משפחתה למצרים על ידי הטורקים יחד עם כל יהודי הארץ שהיו נתינים רוסיים, משם חזרה לרוסיה ושבה לארץ ב1923.

סיימה את בית-המדרש למורות על שם לוינסקי בתל אביב, וב1935 עברה לירושלים, שם לימדה בבית-ספר בשכונת תלפיות.

ב1932 הצטרפה לבית"ר וארגנה את "התאים הלאומיים".

במקביל לפעולתה באצ"ל ובבית"ר, המשיכה לעסוק בהוראה. היא הקפידה שלא לנהל תעמולה בקרב תלמידיה בביה״ס היסודי בו לימדה, אך סיכת בית"ר שענדה באחד הימים הובילה לפיטוריה.

לאחר שפוטרה חזרה לת״א, שם צורפה ב1934 לקורס מ״כים בפיקודו של אהרון חייכמן.

ב1936, עם פרוץ המרד הערבי הגדול, הצטרפה לאצ"ל בעקבות אחיה דוד רזיאל. באצ"ל גברו קולות הקוראים לתגובה צבאית נגד הערבים. כחלק מההכנות לקראת פעולות תגמול, נשלחה לביה״ח "הדסה" בת״א כדי לעבור הכשרה בקורס לעזרה ראשונה. באוגוסט 1936 לקחה רזיאל-נאור לראשונה חלק בפעולת תגמול.

הפעולה, שכללה יריות וזריקת רימונים לעבר רכבת חולפת, באה כתגובה לזריקת רימון יד מתוך רכבת שעשתה דרכה ליפו, אל רחוב הרצל בת״א, שכתוצאה מהתפוצצותו נהרג ילד ומספר אנשים נפצעו.

3 שנים לאחר מכן, ב1939, הייתה לקריינית הראשונה בתחנת השידור של האצ"ל, קול ציון הלוחמת.

כן עסקה בכתיבה בעיתון "המשקיף", ולאחר סגירתו, בביטאון תנועת החרות.

בתרצ"ט נישאה ליהודה נאור. ב1943 צורפה למפקדת האצ"ל.

במרץ 1944 הובא לבית הוריו של דוד רזיאל משדר רדיו, לאחסון ללילה אחד. באותו לילה ערכה המשטרה הבריטית חיפוש בבית, החרימה את המשדר ועצרה את רזיאל-נאור ואת בעלה.

בעקבות המקרה, פתח שירות המודיעין של האצ"ל בחקירה כדי לחשוף את זהות המלשין. לידי הארגון הגיע מכתב סודי ששלח מטה הבולשת הבריטית ובו אינפורמציה על קשריו של יעקב חילביץ', מראשי המוסד הכספי "מס חזית ישראל" שעסק באיסוף כספים עבור האצ"ל, עם הבולשת.

חודשיים לאחר מכן, משלא הצליחו חברי האצ"ל להביא את חילביץ' לארץ ישראל למסור את גרסתו, גזר עליו בית דין מיוחד של הארגון עונש מוות. רזיאל-נאור הובאה לבית הסוהר לנשים בבית לחם כשהיא בהריון. בעלה, יהודה, נלקח לבית-הסוהר בעכו ומאוחר יותר הוגלה לאפריקה, שם שהה 4.5 שנים, עד להקמת מדינת ישראל.

באוגוסט 1944, לאחר 7 חודשי מעצר, שוחררה, וכעבור זמן קצר ילדה את בתה. הוטל עליה מאסר בית, והיא נלקחה לחקירה לעיתים תכופות.

ביולי 1946, לאחר פיצוץ מלון המלך דוד, נעצרה שוב ונשלחה למחנה המעצר בלטרון, שם שהתה מספר שבועות.

לאחר שחרורה המשיכה המשטרה הבריטית לפקח עליה, ולכן נמנע ממנה להמשיך בפעילות מחתרתית.

לאחר החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947, חזרה לפעילות בתחנת השידור של האצ"ל, ולאחר קום מדינת ישראל הצטרפה לתנועת החרות ונבחרה מטעמה לכנסת, מה1 ועד ה7.

לאורך 25 שנות כהונתה בכנסת שימשה יו"ר הסיעה והייתה נציגתה בוועדת החינוך והתרבות. ב1974, בבחירות לכנסת ה8, התמודדה במקומה במשבצת הנשים גאולה כהן.

נפטרה ב2002 ונטמנה בבית הקברות סנהדריה בעיר. היא הותירה אחריה 3 ילדים: אריה נאור, מזכיר הממשלה בשתי ממשלותיו של מנחם בגין, דוד ואפרת. ב2011 קראה עיריית ירושלים רחוב על שמה בשכונת חומת שמואל (הר חומה).

הגיבורה בטוויטר | הגיבורה בויקיפדיה