לימור לבנת

פוליטיקאית ישראלית המשמשת יושבת ראש הקרן לרווחה לנפגעי השואה בישראל ויושבת ראש דירקטוריון מוז"א, מוזיאון ארץ ישראל. בעבר שימשה כחברת כנסת ושרה בממשלות ישראל.

ילידת 1950 בחיפה, בתם של לוחם הלח"י עזריאל לבנת (וויס) ושל הזמרת ולוחמת הפלמ"ח שולמית לבנת. אחיה הוא פעיל הימין וראש מטה חומת מגן לשעבר, נעם לבנת. שירתה כמש"קית ח"ן, חינוך וסעד בחיל השריון.

למדה ספרות עברית באוני׳ ת״א וכיהנה כסגן יו"ר אגודת הסטודנטים, אך לא סיימה את לימודיה.

פרסומאית במקצועה.

הייתה מ״מ יו״ר תנועת הליכוד העולמי, חברה בשדולת הנשים וחברה בהנהלת "שורשים".

נכללה ברשימת "הליכוד" בבחירות לכנסת ה12. כיהנה כח״כית משלהי כהונתה ועד הכנסת ה19. כיהנה כיו״רית ועדה לקידום מעמד האישה, ועדת משנה לייצוג נשים וועדת החקירה לבדיקת רצח נשים.

כמו כן הייתה חברה בוועדת החינוך והתרבות, ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, ועדת הכספים וועדת החוץ והביטחון.

שימשה כיו״רית מטה ההסברה של הליכוד בבחירות לכנסת ה14 ב1996, שבהן נבחר בנימין נתניהו לראשות הממשלה.

ב1996–1999 כיהנה כשרת התקשורת. בכהונתה נמשך תהליך פתיחת ענף התקשורת למתחרים נוספים, ובפרט תחרות בתחום השיחות הבינ״ל, הוכנס מפעיל סלולרי שלישי, הוכנסה טלוויזיה רב-ערוצית באמצעות לווין והוגדל מס׳ הערוצים המשודרים בכבלים באמצעות מפיקים עצמאיים.

כן פעלה למציאת הסדר חוקי למניעת סגירתה של תחנת הרדיו הפיראטית "ערוץ 7".

אחרי תבוסת הליכוד בבחירות לכנסת ה15 הייתה מהפעילות המרכזיות לבחירת אריאל שרון ליו״ר הליכוד.

ב2001–2006, כיהנה כשרת החינוך, ומ2003 גם כשרת התרבות והספורט.

עם כניסתה למשרד החינוך הפסיקה את השימוש בתוכנית "העברית כמכלול" להוראת הקריאה, בעקבות דוח שמצא כי היא מקשה על התלמידים.

כן הפסיקה את השימוש בתוכנית ללימודי חשבון באמצעות בדידים, לנוכח כישלון השיטה.

הנהיגה תיקצוב דיפרנציאלי לבתי״ס בהתאם למצב הסוציו-אקונומי של תלמידיו. יזמה גם הנהגת מבחני מיצ"ב ומועדי ב' למבחני בגרות במתמטיקה ובאנגלית, שמאפשרים לתלמידים לקבל את הגבוה שבשני המבחנים אליהם נגשו.

ב2003 יזמה את חלוקת פנקס זכויות התלמיד ואחריותו לתלמידים.

יזמה את ועדת דוברת במטרה להמליץ על תוכנית שינוי כוללת – פדגוגית, מבנית וארגונית – של מע׳ החינוך וכן על התוויית דרך ליישומה, לנוכח ההישגים הנמוכים במבחנים בינ״ל. לאחר הגשת הדוח ב2005 ניסתה ליישם תוכנית רפורמה לפיו.

עיקרי הרפורמה: קביעת סולם שכר חדש למורים, הנהגת יום לימודים ארוך והגדלת מספר שעות ההוראה בכיתות, העלאת הדרישות המקצועיות ממורים ומתן אוטונומיה למנהלים. ארגון המורים העל-יסודיים יצא למאבק נגד הרפורמה, שכללה מתן סמכות למנהלי בתי״ס לפטר מורים והגדלת מספר שעות העבודה של המורים. המאבק כלל קמפיין אישי נרחב נגדה בעיתונות ובשלטי חוצות.

בתקופת כהונתה נעשו קיצוצים חוזרים ונשנים בתקציב משרד החינוך, במסגרת הקיצוצים הנרחבים שבוצעו באותה תקופה בתקציב המדינה, למרות מאבקה בהם. בעקבות קיצוצים אלה נדרש משרד החינוך לפטר כמה מאות מורים.

לבנת חייבה את הנפת הדגל ושירת ההמנון. היא יזמה תוכנית לימודים של מאה מושגים בציונות, ביהדות ובדמוקרטיה בחטיבות הביניים וטקסי חלוקת תעודות זהות בבתי הספר. בנוסף פעלה נגד תופעת ההשתמטות משירות צבאי, ויזמה ביקורים של קצינים בכירים בבתיה״ס במטרה לשפר את אחוזי הגיוס לצבא.

כשרה חתמה גם על תקנה חדשה "ללימוד המורשת של כוחות המגן והמחתרות".

החל מ2003 שימשה גם כשרת התרבות והספורט, הצליחה למנוע את הקיצוצים בתקציב התרבות, ואף הביאה לגידול של 15% בתקציב התרבות. במקביל הגבילה את שכר הבכירים במוסדות התרבות לפי המלצות דו"ח ועדת ניצני.

מבקר המדינה פתח בסוף 2005 בבדיקה בעקבות פרסומים בנוגע להתקשרויות של אליחי הניג, בעלה באותה עת, עם הרשויות המקומיות. התחקיר נסב סביב חברת "מילניום" של הניג, ששיווקה תוכניות ממוחשבות למוסדות חינוך שהיו תלויים בתקציבי משרד החינוך. המבקר לא מצא ממצאים ולא פרסם כל דוח בנושא.

לקראת משאל המתפקדים בליכוד נענתה לבנת לדרישת אריאל שרון והביעה תמיכה בתוכנית ההתנתקות על אף שעמדה בניגוד לערכים עליהם התחנכה.

למרות קרבתה לשרון, לא עברה אל קדימה. ב14 בינואר 2006 התפטרה מתפקידה כשרת החינוך, עקב פרישת הליכוד מהקואליציה.

בכנסת ה17 כיהנה כחברה בוועדת החוץ והביטחון, ועדת החוקה, חוק ומשפט, ועדה למאבק בנגע הסמים, וכן בוועדה לענייני ביקורת המדינה. במהלך כהונתה בכנסת יזמה, יחד עם מיכאל מלכיאור, את חקיקת חוק המכינות הקדם-צבאיות, לשם הסדרת פעילותן של המכינות הקדם-צבאיות.

בבחירות לכנסת ה18 הוצבה במקום ה13 ברשימת הליכוד לכנסת, וקיבלה את תיק התרבות והספורט, שהופרד ממשרד החינוך והתרבות, בממשלה שקמה.

בבחירות לכנסת ה19 הוצבה במקום ה27 ברשימה המאוחדת הליכוד - ישראל ביתנו. היא ביקשה להמשיך בתפקידה כשרת התרבות והספורט, וכך היה.

הייתה לאישה היחידה שמונתה לוועדת פרי לבחינת נושא השוויון בנטל. הייתה חברה בוועדת השרים לענייני חקיקה והשרה הראשונה שפרסמה באופן קבוע את אופי הצבעותיה בוועדה בעמוד הציבורי שלה בפייסבוק.

נקלעה לעימות עם ארגוני שחקנים ואמנים, שביקשו להחרים מופעים שיתקיימו בהיכל התרבות באריאל. בתגובה הודיעה כי משרדה ישלול תמיכה במי שיסרב להופיע בכל מקום בארץ, ויעניק מענקים ל"יצירות ציוניות".

נאבקה לאזכור רצח הספורטאים באולימפיאדת מינכן באולימפיאדת לונדון 2012 אך מאמציה כשלו. בטקס פתיחת התחרות, בזמן נאום נשיא הוועד האולימפי הבינ״ל, עמדה לדקת דומיה כשסרט שחור על ידה.

ב2013 אישרה לראשונה מתן תמיכה שנתית ממשרד התרבות לפסטיבל לבי במזרח, אף השתתפה בטקס הפתיחה שלו והכריזה כי בכוונתה לפעול נגד האפליה של תרבות מזרחית בישראל.

באפריל 2014 צוין, ביוזמתה, טקס הדלקת המשואות השנתי בהר הרצל בערב יום העצמאות בסימן "זמן נשים". לראשונה בטקס מסורתי זה הדליקו את המשואות נשים בלבד, ביניהן: כרמלה מנשה, גאולה אבן, מקסין פסברג, עדינה בר-שלום וקירה רדינסקי.

יזמה חוק שחייב העברה ישירה של כספי הטוטו לאגודות ומועדוני הספורט בכל הענפים, שהחליש את כוחם של מרכזי הספורט ששימשו כגופי "צינור" להעברות הכספים לקבוצות.

במאי 2014 חולק לראשונה פרס שרת התרבות והספורט לספרות ילדים ונוער על שם דבורה עומר שייסדה. יזמה הקמת מועצה לאומית לספורט המונה 18 חברים נציגי ציבור, ספורטאים מענפי ספורט שונים וראשי עמותות לקידום הספורט - שתפקידה היגוי ותכנון יוזמות לאומית בתחום וכן ביקורת שוטפת וייעוץ למשרד.

בנובמבר 2014 נמנעה בהצבעת הממשלה על חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי, בניגוד לעמדת הליכוד שתמכה בחוק.

בדצמבר 2014, לקראת הבחירות לכנסת ה-20, הודיעה על פרישה מהחיים הפוליטיים.

ב2015 התמנתה בהתנדבות ליו״רית הקרן לרווחה לנפגעי השואה בישראל.

ב2019 נמנתה עם המעטים מבין חברי הליכוד שמתחו ביקורת על התנהלותו של נתניהו. למרות זאת, בפברואר 2020 האשימה את מפלגת כחול לבן בפברוק סרטון מזויף שלה, כאילו היא תומכת בבני גנץ, והצהירה כי היא עדיין תומכת בליכוד.

ב2021 הודיעה על עזיבתה את הליכוד, בעקבות חתימת הסכם העודפים בין הליכוד ל"ציונות הדתית" והביעה תמיכה בגדעון סער, ראש "תקווה חדשה".

הייתה נשואה לאליחי הניג במשך כ30 שנה ולהם 2 ילדים. לאחר שהתגרשו, מ2008 היא בזוגיות עם יו"ר תיאטרון אורנה פורת, מיכאל ירושלמי, והם מתגוררים בת״א.

הגיבורה בטוויטר | הגיבורה בויקיפדיה