רות בן-ישראל

פרופסור למשפטים באוניברסיטת תל אביב, דקאנית הפקולטה למשפטים בשנים 1990–1991, וכלת פרס ישראל לחקר המשפט לשנת תשס"א.

נולדה ב1931 בפורט סעיד שבמצרים, אחות ליובל נאמן. סבתה וסבהּ, שרה ואבא נאמן, היו ממייסדי ת״א, והיא נינה למייסדי נווה צדק (זרח אלתר מושלי) ודור שישי לישראל ב"ק. הגיעה עם הוריה לארץ ישראל ב1935. סיימה את לימודיה בתיכון גימנסיה הרצליה בתל אביב.

שירתה בצה"ל כקצינה ב1950–1952, שימשה בתפקיד פיקודי בבסיס ההדרכה של הח"ן וכיהנה כמפקדת ח"ן בחיל הים בדרגת סגן.

ב1952–1954 למדה בפריז עיצוב ותרבות ולשון צרפת. עם חזרתה לישראל עסקה באמנות שימושית, וב1957–1960 ניהלה מפעל של "המשקם" לרקמה תימנית ולשטיחים פרסיים, בו הועסקו עולות חדשות.

ב1955 נישאה לעו"ד גדעון בן-ישראל, לימים ח״כ וחבר הוועדה המרכזת של ההסתדרות. לבני הזוג 2 בנות: מרית וסביון. עם היבחרו של בעלה לכנסת פנתה ללימודי משפטים, כדי להמשיך בפרקטיקה המשפטית שלו.

סיימה תארים ראשון, שני ודוקטורט במשפטים, כולם מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים.

עבודת הדוקטורט שלה נעשתה בהנחייתו של יצחק זמיר, וכותרתה "ההסכם הקיבוצי בישראל כהסדר נורמטיבי". משנת 1975 נמנתה עם סגל הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, ובשנים 1990–1991 כיהנה כדקאן הפקולטה. היא פרשה לגמלאות בשנת 2000 והייתה פרופסור אמריטה באוניברסיטה זו.

במהלך כל עבודתה האקדמית שילבה בה גם פעילות ציבורית לקידום מעמד העובדים ומעמד האישה, בין השאר כיועצת לוועדת העבודה והרווחה של הכנסת וכיו"ר הוועדה הממשלתית לבחינת תפקודן ושילובן של הנשים בשירות הממשלתי (1993–1996).

הוועדה ניסחה המלצות אופרטיביות למיסוד מעמדה ותפקידיה של הממונה על מעמד האישה והמליצה להקים אגף מטה לנושא בנציבות שירות המדינה. כחלק מיישום המלצות הוועדה, הוקם ב1995 אגף בנציבות שירות המדינה, שמטרתו לרכז את כל הפעולות הנוגעות לקידום ושילוב נשים בשירות המדינה (האגף לשוויון מגדרי).

כלת פרס בר ניב למשפט עבודה (1988) וכלת פרס מינקוף למצוינות משפטית (2000). ב2001 הוענק לה פרס ישראל לחקר המשפט. בנימוקי חבר השופטים נאמר: מחקריה מצטיינים במבט רחב ומעמיק: הם משלבים ידע רב של שיטות משפט במדינות אחרות, ראייה חדה של הבעיות החברתיות שהמשפט מבקש לפתור והבנה עמוקה של תהליכים ומגמות המערבים משפט, חברה וכלכלה. במיוחד ראוי לציון ספרה על ההסכם הקיבוצי, מחקריה על זכות השביתה בישראל ובעולם ו3 כרכי ספרה על שוויון הזדמנויות ואיסור הפליה בעבודה.

את כל מחקריה מאפיינת תפיסה ערכית, הרואה במשפט מכשיר שנועד ויכול לקדם את האדם ואת החברה, ובמיוחד לסייע בידי קבוצות חלשות ומקופחות להגיע לחיים של רווחה וכבוד.

ב2005 החליטה על שינוי בקריירה ועברה לעסוק בציור ממוחשב של סיפורי המקרא.

שינוי זה היה מוחלט מבחינתה ומשמעותו הייתה נטישה מוחלטת של העיסוק במשפטים עד כדי כך שתרמה את כל הספרייה המשפטית שלה. מניעיה: ב2005 מלאו לי, כאמור, 74 שנים. חשבתי כי קיימת הסתברות לכך שעוד יעמדו לרשותי 10-20 שנות פעילות.

חשתי שאינני מסוגלת להמשיך ולעסוק עוד 10-20 שנה במה שעסקתי עד כה. הרגשתי צורך עז להתחדש, להתרענן ולהגשים את עצמי בדרך חדשה ושונה. על כן החלטתי לבצע הסבה מקצועית ולפתוח דף חדש בחיי.

היה עוקץ מסוים שהכביד או העיב על ההחלטה להתחיל בעיסוק חדש. הקושי היה רגשי. בעוד שבתחום עיסוקי המסורתי הגעתי למעמד בכיר והייתי לדמות המובילה בתחום, היה ברור שבעיסוק החדש אתחיל מתחתית הסולם. משמעות הדבר הייתה ירידה במעמד המקצועי, צורך לכבוש מחדש את מקומי בקבוצת התייחסות חדשה שאיננה מכירה אותי, ובתוקף כך אינה מודעת כלל ליכולותי ולכישורי. שקלתי זה מול זה את היתרון שבהתחדשות מול החיסרון של ההתחלה. הכף נטתה בבירור אל עבר היתרון. הסיכוי להתרעננות ולהנאה שבלימוד ובהתבטאות בתחום חדש גברו על החשש מאבדן היוקרה המעמדית.

בן-ישראל נפטרה ב-1 בפברואר 2020 בגיל 88. הובאה לקבורה לצד בעלה בבית הקברות טרומפלדור.

בין השנים 2009–2012 כיהנה כיו"ר מועצת המוזיאונים (מועצה על פי חוק הממונה על ידי שר התרבות).

ב2009 קיבלה את אות יקיר העיר תל אביב-יפו.

משנת 2013 שימשה כיו"ר הוועד המנהל של מרכז סוזן דלל.

לאחר פרישתה עסקה בציור, בריקוד, בכתיבה, במוזיקה ובשירה.

ב2010 יצא לאור ספרה Bible Illuminations, ובו איוריה לתנ"ך. כן איירה את ספרו של אחיה, יובל נאמן, "תרומת היהודים למדע".

ב2012 יצאו לאור בהוצאת גוונים שני ספרים שאיירה: "מגילת רות", ו"מגילת אסתר".

ב2012 השתתפה בתערוכה קבוצתית "חלומות וחלונות", גלריה הוראס-ריכטר, יפו, אוצרת: כנרת אביבי-בלוך.

ב2013 הציגה תערוכת יחיד "סיפורי התנ"ך מעוטרים וממוחשבים".

ב2014 החלה לפרסם בלוג אוטוביוגרפי בשם "הגדת רות", שבהמשך יצא לאור כספר בהוצאת עם עובד.

ב 2010 השתתפה בסרט הדוקומנטרי "פלטשקעס", העוסק בתהליך ההזדקנות באמצעות מעקב אחר 5 נשים בעשור ה8 וה9 לחייהן (בהן בן-ישראל) אשר מתכוננות להעלות מופע מחול מקצועי.

הגיבורה בטוויטר | הגיבורה בויקיפדיה