אַנְדָה עמיר-פּינְקֶרְפֶלְד

משוררת וסופרת ילדים ישראלית. כלת פרס ישראל לספרות ילדים לשנת תשל"ח (1978). בין שירי הילדים המפורסמים שלה: כושי כלב קט, האנקור, תרנגול אני והקיפוד, אנית זהב.

נולדה ב1902 בגליציה למשפחה מתבוללת. לרגל עבודת אביה נדדו ממקום למקום, עד שהשתקעו בלבוב והילדים למדו בבתי״ס נוצריים. בגיל 7 כתבה את יצירתה הראשונה, תפילה למען שחרור פולין, בפולנית. בעקבות פוגרום בלבוב בסתיו 1918 עברה מגימנסיה פולנית לגימנסיה יהודית.

למדה מדעי הטבע באוניברסיטאות לבוב ולייפציג. ב1920, בתקופת העלייה ה3, עלתה לארץ ישראל יחד עם חבריה בתנועת הנוער "השומר הצעיר", עבדה בייבוש ביצות בעמק, ולאחר שחלתה בקדחת שבה לבית הוריה בפולין לצורך החלמה. בעת שהותה שם ב1921 פרסמה בפולנית את ספר שיריה הראשון: "שירים על החיים".

ב1923 חזרה בלוויית בעלה, אריה (קרמפנר) עמיר. הם התיישבו בקיבוץ קריית ענבים, שם נולדה בתם, ציפור, וכעבור תקופה בתל אביב. בנם, עמוס עמיר, שירת שנים רבות בחיל האוויר והגיע לדרגת תא"ל. עד שנת 1929 עבדה בתל אביב כמיקרוביולוגית.

כל השנים הוסיפה לכתוב שירים בפולנית עד שבעידודו של המשורר אורי צבי גרינברג החלה לכתוב שירים גם בעברית. ב1928 פורסמו בעיתון דבר שיריה הראשונים בעברית עליהם חתמה בשם העט בת-חדוה. באותה תק׳ החלה לכתוב סיפורת לילדים ולפרסם משיריה בעיתון "דבר" ו"דבר לילדים" (בחתימת "אנדה").

במהלך השנים התפרסמו כתביה, ובהם תרגומים לעשרות ספרים נודעים.

ב1941 יסדה הוצאת ספרים, עדי. ההוצאה נוהלה ממעונה של עמיר-פינקרפלד בתל אביב.

לאחר מלחמת העולם השנייה יצאה בשליחות הסוכנות היהודית למחנות הפליטים בגרמניה (1946–1947).

בינואר 1948, בתחילת מלחמת העצמאות, התנדבה לאסוף חומר כתוב על הנופלים, ולרכז את עזבונותיהם הספרותיים. עם הקמת משרד הביטחון העבירה את פעילותה לארכיון צה"ל ומערכת הביטחון, ובסוף 1949 הצטרפה למחלקה להנצחת החייל.

הכרך הראשון של מפעל ההנצחה "יזכר" (1955) – כיום באתר האינטרנט "יזכור" של משרד הביטחון – והכרך הראשון של "גווילי אש" (1952), מבוססים ברובם על החומר שאספה.

ב1960–1963 שהתה בשליחות המדינה. עמיר עסקה בתקופה זו בפעילות סוציאלית ובשמירת הקשר עם צעירים אפריקנים שלמדו לפני כן בישראל.

לאחר מכן המשיכה בפעילות חברתית בסיוע לסופרים ואמנים עולים. השתתפה בהנהלת בית ביאליק ועמדה בראש בית מניה ביאליק לנשים יוצרות בשנותיו הראשונות.

נפטרה בשנת 1981 בתל אביב, ונקברה בבית עלמין הדרום בבת ים.

ב1953 זכתה בפרס רופין; ב1978 הוענק לה פרס ישראל לספרות ילדים.

#גיבורה_אחת_ביום #גיבורה_בחזית_הרוח

הגיבורה בטוויטר | הגיבורה בויקיפדיה