אנה טיכו

אחות מוסמכת, ציירת ישראלית וכלת פרס ישראל בתחום הציור.

נולדה בעיר ברנו שבמוראביה (אז חלק מאוסטרו הונגריה). לוח זיכרון נמצא על גבי הבניין בו נולדה במרכז העיר. גדלה והתחנכה בוינה, שם החלה ללמוד ציור בגיל 15.

ב1912 עלתה לארץ ישראל עם בן דודה, רופא העיניים ד"ר אברהם אלברט טיכו, ובהמשך נישאה לו. הם התיישבו בירושלים ופתחו בה מרפאת עיניים, בה סייעה לבעלה.

מזכרונותיו של ד"ר אפרים סיני, אסיסטנט של ד"ר טיכו: "גברת טיכו הייתה הגבירה, המנהלת והאחות הראשית. בחדר הניתוח היו היא וד"ר טיכו צוות מאומן להפליא. היא הייתה יודעת, ללא דיבורים, להושיט בזמן הניתוח את המכשיר הדרוש ברגע הדרוש. נהגה לרדת לקומה התחתונה זמן קצר לפני תחילת הניתוחים, מסדרת את המכשירים, בוחנת את הסכינים, מכינה את הזריקות והחומר הסטרילי. הכול היה מסודר על שולחן המכשירים, מצוחצח ונוצץ. היא הייתה בקיאה בכל שלבי הניתוח ואצבעותיה היו מרחפות בין שולחן הניתוחים לבין שולחן המכשירים כידי פסנתרן הפורט על מנענעי הפסנתר."

בני הזוג טיכו התערו בחיי החברה והתרבות של ירושלים. בבית המידות שרכשו בירושלים ואשר קומתו הראשונה שימשה במקביל כמרפאה, ארחה טיכו את האליטה האינטלקטואלית של יוצאי גרמניה, וכן את מנהיגי היישוב, ראשי הממשל הבריטי, אמנים, סופרים ואינטלקטואלים - מארץ ישראל ומחוצה לה.

משנות ה20 ואילך רשמה טיכו בעיפרון, דיו ופחם את נופי ירושלים וסביבותיה, כמו גם את תושבי העיר ומטופלים. עתים עשתה זאת בסטודיו, אך בדר״כ העדיפה לצאת לחיק הטבע ולרשום שם. בשנות ה60, אחרי מות בעלה, הפכו רישומיה לחופשיים יותר ויותר ונעו במידה מסוימת לכיוון של הפשטה.

יצירותיה המאוחרות הפכו לפנורמיות וצבעוניות ונעשו בצבעי מים וצבעי פסטל.

ציוריה נמצאים באוספי מוזיאונים רבים, מהם מהחשובים בעולם.

ב1965 זכתה בפרס ירושלים לאמנות. ב1970 הוענק לה התואר "יקירת י-ם". ב1975 זכתה בפרס סנדברג מאת מוזיאון ישראל. ב1980 הוכתרה ככלת פרס ישראל לציור.

לקראת סוף ימיה החליטה לתרום את ביתה, על אוסף האמנות שבו הכולל את ציוריה ועוד שכיות חמדה שאסף בעלה על פני השנים, למען תושבי ירושלים. הבית פועל כיום כשלוחה של מוזיאון ישראל, בשם בית טיכו. ב1980 נפטרה ונטמנה לצד בעלה בהר המנוחות בי-ם.

על שמה ספרייה ואולם הרצאה בבנימינה-גבעת עדה.

#גיבורה_אחת_ביום #גיבורה_בחזית_הרוח

הגיבורה בטוויטר | הגיבורה בויקיפדיה