אסתר שְטְרייט-וורְצֶל

סופרת ישראלית, מורה במקצועה, שכתבה בעיקר לבני נוער.

שטרייט-וורצל נולדה ב1932 במושבה פתח תקווה, לסופר והמחנך שלום שטרייט. בגיל 12 פרסמה את סיפורה הראשון תחת שם העט "צבי הדס". ב1949 סיימה את לימודיה בגימנסיה אחד העם אותה ייסד אביה, והחלה ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים.

ב1952, לאחר שסיימה לימודי תואר ראשון בספרות ובפסיכולוגיה, החלה ללמד בגימנסיה שבה למדה. בהמשך דרכה הייתה מורה בביה״ס החקלאי כנות שליד גדרה, וב1958 בביה״ס תיכון ברנר בפתח תקווה, שם לימדה עד פרישתה.

ב1954 נישאה לד"ר מרדכי וורצל קרדיולוג וחוקר סיפורי ש"י עגנון, ונולדו להם 3 ילדים.

ב1955, בגיל 23, החלה קריירה ספרותית שכללה פרסום סיפורים וכן רשימות בנושא חינוך. ב1962 ראה אור ספרה הראשון, "מן המצר". ב1969 סיימה בהצטיינות תואר שני בספרות ובתנ"ך. ב1982 זכתה בפרס זאב על ספרה "אליפים". ב1987 פרשה לגמלאות ממקצוע ההוראה, לטובת כתיבה ומפגשים עם קוראים.

ב2001 הוציאה לאור את הספר מ"אורי עד אדי", שהוא מעין אוטוביוגרפיה שלה ושל יצירותיה.

ב2008 הוציאה את הספר "קיץ כתום", רומן המספר על פינוי גוש קטיף, ונוקט עמדה המתנגדת לתוכנית ההתנתקות ותומכת במתנחלים. שטרייט-וורצל אמרה שהיא התנגדה להתנתקות ותומכת בימין הציוני-לאומי.

באותה שנה הוענק לה תואר יקירת העיר פתח תקווה.

נפטרה ב7 בדצמבר 2013 בגיל 81, ונקברה בבית הקברות סגולה בפתח תקווה.

ארכיונה שמור בארכיון לתולדות פתח תקווה ע"ש עודד ירקוני.

ספריה של שטרייט-וורצל מכוונים בעיקר לבני הנוער ולילדים, ומסופרים לרוב על רקע ההיסטוריה של המדינה, הקמתה, מלחמות ישראל והשואה. ספרים נוספים שלה מסופרים על רקע הווי חיי הנוער והילדים בישראל, כפי שהיא תופסת אותו.

רבים מהספרים מתוארים מנקודת מבטם של בני-נוער, ואף על פי שמרבית מהתקופות המתוארות בספריה שייכות לזמנים עברו, כמעט בכל ספר ניתן למצוא תחושות ורגשות הרלוונטיים לכל מתבגר או מתבגרת באשר הם: אהבה ראשונה, קשיים חברתיים, מתחים בין בנים ובנות, קשר בין הורי ועוד.

לדוגמה, בספר אליפים מתבטאת במיוחד המתיחות שבין קבוצת הנוער הבוגרת בבית הספר החקלאי, ובין קבוצת הנוער החדשה שאינה בקיאה בקודים החברתיים שמקובלים בו.

ב2011 יצאה סדרת טלוויזיה בערוץ הילדים המבוססת על ספרה המצליח "אליפים".

על כתיבתה העידה:

כשאני כותבת לנוער חשוב לי להקפיד על עלילה מרתקת, כי הנוער חסר סבלנות. הספרים שלי גם תמיד מסתיימים בכי טוב. אמנם לא צריך להסתיר את הטרגי והכואב, אבל צריך לתת פתח לתקווה. אבל לא פחות מזה חשובים לי התכנים שאני מאמינה בהם. אני כותבת ספרים שהרקע שלהם הוא היסטורי, אבל האווירה חשובה לי יותר מהאירוע המדויק. גם הדמויות, למרות שאני מראיינת ומתחקרת אותן, הן, בכל זאת, דמויות שיצרתי ובראתי.

הגיבורה בטוויטר | הגיבורה בויקיפדיה