דבורה בֶּרטונוב

רקדנית, כוריאוגרפית וחוקרת מחול ישראלית, כלת פרס ישראל למחול (1991).

נולדה בטביליסי שבגאורגיה, בת למרים ולשחקן יהושע ברטונוב, ממייסדי תיאטרון "הבימה", הייתה אחותו של השחקן שלמה ברטונוב ודודתו של אייל ברטונוב. גדלה במוסקבה, בילדותה למדה בלט בבית הספר של "תיאטרון בולשוי" ואף הופיעה במסגרתו.

עלתה לארץ ישראל עם משפחתה ב1928, ערכה הופעת יחיד עוד כנערה.

ב1929 יצאה להשתלם בבלט בברלין ובגיל 16 הופיעה בסלון של אלברט איינשטיין בגרמניה. היא השתלמה במחול מודרני ובריקוד קלאסי בברלין ובאנגליה וערכה מסע הופעות בארה״ב. בניו יורק השתתפה בהצגה "הדיבוק" וזכורה במיוחד בביצוע הסולו שלה ל"ריקוד הקבצנים" בהצגה זו.

לאחר מכן הופיעה במשך יותר מ20 שנה על הבמות החשובות בעולם כרקדנית וכתבה יצירות מחול. ב1952 ראה אור סרטה הקצר - "חתונה בעיירה". ב1937 נישאה לעמנואל בן גוריון, בנו של הסופר מיכה יוסף ברדיצ'בסקי. בנם, עידוא בן-גוריון, היה סופר, במאי תיאטרון ומחזאי.

ב1966 עברו בני הזוג לחולון, סמוך לבית אביה, וברטונוב הקימה בביתה סטודיו למחול. ב1970 פרשה מהבמה והתרכזה בלימוד מחול בסטודיו שלה ובשיעורים והרצאות ברחבי הארץ, בכתיבת ספרים ובמחקרים עליהם שקדה במשך השנים, על אפיוניו של המחול הישראלי והבינלאומי וכן חקרה את הריקודים באפריקה.

באמצע שנות ה80, בגיל 70, חזרה להופיע במופע יחיד. גם בהיותה בגיל מתקדם הקפידה לערוך סדרות תרגילים בריקוד וטענה כי "אם אי-אפשר לעשות תנועות גדולות, אז עושים תנועות קטנות, אבל לעשות חייבים".

תולדות חייה, שידעו הצלחות אמנותיות וגם עצב ואובדן, מתוארים בסרט התיעודי "שלכת" בבימויים של נואית ודן גבע ובספרה האוטוביוגרפי, "מאחורי הקלעים של הנפש" שיצא לאור ב2005. באותה שנה גם נערך לה גם ערב מחווה ב"פסטיבל אשה" בחולון.

נפטרה בתל אביב בגיל 95, ונקברה בבית העלמין הדרום בחולון.

פרסים והוקרה:

1936 - מקום ראשון בתחרות המחול הבינלאומית בפריז.

1991 – פרס ישראל לאמנות המחול, על מפעל חייה.

1992 – פרס אמ"י (איגוד אמני ישראל).

1994 (תשנ"ד) – תואר יקירת העיר חולון

בעיר חולון נקרא על שמה רחוב.

הגיבורה בטוויטר | הגיבורה בויקיפדיה