דליה רביקוביץ׳

משוררת, סופרת ומתרגמת ישראלית, כלת פרס ישראל לשירה לשנת תשנ"ח (1998).

נולדה בת״א ב1936 ללוי, מהנדס חשמל שעלה לארץ מחרבין שבסין, ולמיכל, מורה במקצועה, שהייתה נכדת הרב שמואל הומינר, הנמנה עם הבונים הראשונים של שכונות ירושלים. המשפחה עברה לבית משפחת אימהּ ביישוב נחלת גנים שהסתפח ב1943 לרמת גן. אחריה נולדו שני בנים תאומים.

שלושה שבועות לפני יום הולדתה ה6 נהרג אביה בתאונת דרכים. לאחר התאונה עברה המשפחה לקיבוץ גבע, שם סבלה רביקוביץ' מנידוי והשפלה. בגיל 13 עברה לגור אצל משפחות אומנות בחיפה ולמדה בתיכון "חוגים". היא התגייסה לצה"ל, אך כעבור שמונה חודשים השתחררה בשל בעיות בריאות.

למדה באוניברסיטה העברית בחוגים ללשון, אנגלית וספרות עברית ובמקביל להם עסקה בהוראה בבי״ס תיכון. היא לא סיימה את לימודיה. ב1972 קיבלה מלגה ללימוד ספרות באוניברסיטת אוקספורד.

בגיל 24 נישאה לסופר יוסף בר-יוסף וכעבור 3 חודשים נפרדו.

כעבור שנתיים נישאה ליצחק לבני, וכעבור 3 שנים התגרשה ממנו, אך נשארה בחברות אמיצה איתו עד אחרית ימיה. ב1978 ילדה רביקוביץ את עידו קליר, בנה המשותף עם עו"ד חיים קליר, שאיתו חייתה כ13 שנה.

שירתה זכתה להערכה רבה, והיא אף זכתה בפרסים ספרותיים למכביר: פרס ביאליק (1987), פרס שלונסקי, פרס ברנר, ופרס ראש הממשלה לסופרים עבריים (2005). בשנת 1998 הוענק לה פרס ישראל, ובשנת 2000 הוענק לה תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת חיפה.

חייה אופיינו במסכת דיכאונות ויציאה מהם. שיריה חשפו את סערות נפשה, שנעה בין חיות אדירה והרצון להיות מעורבת בכל עניין פוליטי ומוסרי, לבין דיכאונות וניסיונות התאבדות: "הדיכאון שלי הוא שפל יציב. אין לי מאניה-דפרסיה. כשאני בדיכאון אני כל כך שונאת את עצמי, שאני לא שונאת אף אחד אחר".

ב21.8.2005 נמצאה בדירתה ללא רוח חיים. ההשערה הראשונה, אשר דווחה בהרחבה בעיתונות, הייתה שככל הנראה שמה קץ לחייה. הניתוח שלאחר המוות, ביוזמת משפחתה, שלל השערה זאת, מאחר שלא נמצאה בגופה כמות חריגה של תרופות. הפתולוג הביע את דעתו ש"מותה נגרם קרוב לוודאי מכישלון חריף של הלב".

שיריה הראשונים הופיעו בשנות ה50 ב"אורלוגין", ביטאונו של המשורר אברהם שלונסקי, שעודד אותה בראשית כתיבתה.

עם פרסום שני ספרי השירה הראשונים שלה זכתה לעידוד רב ממבקר הספרות ברוך קורצווייל, אצלו למדה ספרות בתיכון. על ספרה הראשון, "אהבת תפוח הזהב", כתב קורצווייל: ״לדליה רביקוביץ נימה לירית משלה. אין היא נזקקת לדרכם של חקייני האופנה המודרניסטית משום ששיריה טבועים בחותם המקוריות. ואפילו האקסוטיות הסרבנית שבשיריה לא באה לה מהשאלות, אלא היא חלק בלתי־נפרד מעולמה הפיוטי, ממציאותה המיוחדת שמתעלה לשירת אמת ... ״

כתיבתה מתאפיינת בשירים הרומנטיים שכתבה, שבהם חשפה את רגשותיה באופן חופשי. אחדים משיריה הולחנו לשירים פופולריים.

המשורר מאיר ויזלטיר כתב על שירתה: ״… היה משהו שהזכיר את רחל המשוררת: למרות שכתבה בלשון הדורה ואידיומטית מאוד, עברית שורשית בעלת עומק, עברית מעוגנת בלשון המקרא ולא חפה מהשפעתו של רטוש, הייתה בלשון הזאת גם פשטות גדולה, שנבעה אולי בעיקר מאותה עוצמה וידויית מבעבעת שבקעה משיריה…".

בנוסף לשירה כתבה רביקוביץ גם סיפורת וספרי ילדים. היא תרגמה מאנגלית לעברית שירים של משוררים זרים, כגון: אדגר אלן פו, ויליאם בטלר ייטס ות"ס אליוט. בצעירותה תרגמה לעברית גם ספרי ילדים. לעיתים אף כתבה טור ביקורת על שידורי הטלוויזיה בעיתון "מעריב".

שיריה תורגמו ל־26 שפות: איטלקית, אנגלית, אסטונית, בולגרית, גרמנית, דנית, הולנדית, הונגרית, וייטנאמית, יוונית, יידיש, יפנית, סינית, סלובנית, סלובקית, ספרדית, סרבו-קרואטית, סרבית, ערבית, פולנית, פורטוגזית, פינית, צ'כית, צרפתית, קטלאנית, ורוסית.

דליה רביקוביץ הזדהתה עם השמאל הישראלי. עם זאת, לאחר מלחמת ששת הימים, בעקבות כיבוש עמק דותן מידי הלגיון הירדני, כתבה את השיר "עמק דותן".

ב1982 בעקבות מבצע שלום הגליל החלה לכתוב שירה פוליטית תוך הבעת ערכים הומניסטיים, ולאו דווקא כלכליים, מפלגתיים או מדיניים. היא הייתה פעילה במסגרת תנועות שלום שונות, אך ללא השתייכות פורמלית לארגון כלשהו.

בבחירות לכנסת ה11 ב1984, קיבלה דירוג כבוד כמספר 117 ברשימת מועמדי מפלגת שינוי.

בינואר 2000 הופיעה בCNN, והביעה את התנגדותה למדיניות ממשלת ברק שכללה הפקעת קרקעות פלסטיניות בסביבת הר חברון. הפקעת הקרקעות גרמה לפינוי תושבים שגרו במערות באזור ורביקוביץ הצטרפה לקבוצת סופרים ומשוררים שהגיעו להזדהות עם המפונים.

הנצחה:

לוחית זיכרון על ביתה ברח' יהואש 6 בת״א.

ב2013 הוסר הלוט מעל הפסל "עמוד התיכון" של יגאל תומרקין, בגן מאיר בת״א, המוקדש לה. ב2019 הועתק הפסל לגן פינצ'וק ברופין 5, 50 מטרים מדירתה.

רחובות על שמה נמצאים במספר ערים בישראל: ת״א, ראש העין, רמלה, הרצליה, מזכרת בתיה, עפולה ויבנה.

התיאטרון הקאמרי ערך, הפיק וביצע לה מחווה ב2006.

הגיבורה בטוויטר | הגיבורה בויקיפדיה