יהודית ארנון

כוריאוגרפית ורקדנית ישראלית. כלת פרס החברה הבינלאומית לאמנויות הבמה (ISPA)‏ (1997) וכלת פרס ישראל למחול לשנת תשנ"ח (1998).

נולדה ב1926 בקומרנו, צ'כוסלובקיה למשפחה יהודית אורתודוקסית, הצעירה מ3 ילדים של אליזבת לבית הופמן, ילידת שרוואר שבהונגריה, ואליעזר שישה-הלוי, בעל חנות אופניים.

בשואה, בגיל 18, גורשה לאושוויץ. הוריה נרצחו בתאי הגזים והיא נשלחה לעבודות כפייה באושוויץ, ואז במחנה פלאשוב.

לאחר צירופה אל צעדת מוות היא הובלה אל מחנה פרידנברג בצ'כוסלובקיה, ממנו שוחררה על ידי הצבא האדום. לאחר מכן עברה להתגורר בבודפשט והחלה לפעול בתנועת "השומר הצעיר" וללמוד ריקוד. ב1946 נישאה לידידיה (ידי) אהרנפלד (יליד בודפשט 1922; בהמשך עִברת את שמו לארנון), שאותו הכירה בקן התנועה.

התנועה הטילה על הזוג לטפל ב100 ילדים ניצולי השואה מאיטליה, ואיתם עלו לישראל ב1948. עם עלייתם הצטרפו לקיבוץ געתון וגידלו 3 בנות: רותי (1949), רונית (1954) ואפרת (1961).

בארץ החלה לעסוק במחול. בשהותה באושוויץ רקדה בפני אסירות המחנה, תוך סירוב לרקוד בפני שומרי המחנה וענישה בשל כך.

ב1956 ייסדה סטודיו למחול בגעתון, אשר היווה עבורה יחד עם להקת הגליל המערבי את הבסיס להקמת להקת המחול הקיבוצית ב1970. ארנון שימשה מנהלת אמנותית של הלהקה עד ל1996. בית הספר למחול (1965) וסדנת המחול (1977) שייסדה, הוציאו רקדנים וכוריאוגרפים רבים אל להקות הארץ והעולם.

באוקטובר 1988 ביקרה בהונגריה וגרמניה עם להקת המחול הקיבוצית, לראשונה מאז עלתה לישראל.

ב2007 נמנתה עם יוזמי הפרויקט "כפר המחול" בקיבוץ געתון.

ב2008 השתתפה בתערוכת "בחרנו בחיים" במוזיאון יד ושם לציון תרומתם של ניצולי השואה למדינת ישראל. ביולי 2009 נערך לכבודה ערב מחווה בקיבוץ געתון.

ארנון נפטרה באוגוסט 2013, בגיל 87 והובאה למנוחות בבית הקברות בקיבוץ געתון. במותה הותירה בעל, שלוש בנות, נכדים ונינים.

פרסים והוקרה:

ב1995 נמנתה עם מדליקי המשואות בטקס הדלקת שש המשואות במסגרת יום הזיכרון לשואה ולגבורה ב"יד ושם".

ב1997 זכתה בפרס החברה הבינלאומית לאמנויות הבמה ISPA.

ב1998 הוענק לה פרס ישראל למחול.

הגיבורה בטוויטר | הגיבורה בויקיפדיה