יוכבד בת-מרים

משוררת עברייה ישראלית. כלת פרס ביאליק לספרות יפה (1964) ופרס ישראל לספרות לשנת תשל"ב (1972).

נולדה במינסק. מצעירותה הכשירה עצמה לעבודת ההוראה. היא הייתה חדורה ברוח עצמאית, וכבר בגיל 17 החליפה את שם משפחתה. היא בחרה בשם בת-מרים כיוון שהיה לה ברור שתהיה משוררת, כמרים אחות משה. היא למדה בקורסים הפדגוגיים בעיר חרקוב, והשלימה את לימודיה באוניברסיטאות אודסה ומוסקבה.

את שיריה הראשונים פרסמה בכתב העת "התקופה", בשנת תרפ"ב-1922, עוד בהיותה בברית המועצות. היא המשיכה לשלוח משיריה לעיתונות העברית שמחוץ לרוסיה הסובייטית, עד שעלתה לארץ ישראל בשנת 1929.

את שיריה המוקדמים קיבצה לימים בספר שיריה "מרחוק", שיצא לאור בארץ בשנת 1932. הספר נדפס במהדורה אחרונה ב-1985, חמש שנים לאחר מותה.

בארץ ישראל הייתה לחלק מחבורת "יחדיו", יחד עם לאה גולדברג, אברהם שלונסקי, ליובה גולדברג, ישראל זמורה, משה ליפשיץ ועוד.

בת-מרים לא נישאה מעולם, אך הייתה אם לבת ובן: מהמשורר העברי הסובייטי שמעון הבונה (סמיון טריבוקוב), שנרצח על ידי המשטר הסטליניסטי ב1937, הייתה אם לפרופסור מרייסה בת-מרים כצנלסון, גנטיקאית; ומהסופר חיים הזז הייתה אם לנחום (זוזיק) איש הפלמ"ח.

נחום נהרג ב1948 בקרבות להגנת ירושלים במלחמת העצמאות, ולזכרו יצא הספר "מכתבי תש"ח ושניים מציוריו של זוזיק (נחום הזז)", תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשל"ה-1975. לאחר נפילתו של זוזיק נהגה ללבוש בגדים שחורים בלבד.

נפטרה ב1980, ונקברה בבית העלמין קריית שאול.

פרסים והוקרה:

1963 – פרס ברנר.

1964 – פרס ביאליק לספרות יפה.

1968 – פרס חיים גרינברג.

1972–תשל"ב – פרס ישראל.

#גיבורה_אחת_ביום

#גיבורה_בחזית_הרוח

הגיבורה בטוויטר | הגיבורה בויקיפדיה