ימימה אבידר-טשרנוביץ

סופרת ילדים ישראלית, כלת פרס ישראל (לשנת תשמ"ד) ופרס זאב על מפעל חיים בתחום ספרות ילדים (בשנת תשמ"ג). יקירת ירושלים לשנת תשנ"ב (1992).

נולדה בוילנה, מרכזה של יהדות ליטא, וגדלה בבית ציוני. אביה הסופר ואיש הציבור שמואל טשרנוביץ, שנודע בשם העט "ספוג", נמנה עם הכותבים והעורכים בעיתוני התקופה בעברית וביידיש, חיבר מסות, מאמרי ביקורת ומונוגרפיות. דודהּ היה הסופר והחוקר חיים טשרנוביץ, המכונה "רב צעיר".

בבית דיברו עברית והיא חונכה לעלות לארץ ישראל. עם משפחתה נדדה גם לקייב, למוסקבה ולוורשה, שבה למדה בגן ילדים עברי עם נתן אלתרמן.

עלתה לארץ ישראל ב1921, בגיל 12. המשפחה שהתה מעט במושבה בית-גן שבגליל התחתון, והתמקמה בירושלים, בסמוך לקרוביה, בהם דודהּ, הסופר א"א קבק.

ב1925 עברו לת״א והיא סיימה את גימנסיה הרצליה. הייתה פעילה ב"חוג הזקן", שקם בקרב התלמידים, והיה הגרעין לתנועת "החוגים", לימים "המחנות העולים", ואף הדריכה בו. היא שרה במקהלה וניגנה בפסנתר. אמה נפטרה ב1928 ממחלת ריאות ממושכת. ב1929, נפטר גם אביה, לאחר שחלה בקדחת במהלך ביקור בחדרה.

עם סיום לימודיה עבדה בהוראה בבית החינוך לילדי עובדים, לצדו של אהרון זאב, ויחד פרסמו ספרוני לימוד לילדים. באותה תקופה הייתה פעילה בסטודיו להצגות לילדים בבימוי צבי פרידלנד מ"הבימה". ב1931–1932 למדה חינוך באוני׳ ברלין ווינה ובארץ - בבית המדרש למורים וגננות ע"ש לווינסקי בת״א.

בגיל 22 נישאה ליוסף רוכל. רוכל, שבתאונת אימונים ב"הגנה" נקטעה כף ידו, הגיע לווינה למטרות ריפוי, ושם נפגשו והחליטו להנשא לאחר 6 שבועות. הם חזרו לארץ והתגוררו בת״א, וב1953 עברו לי-ם. בנותיהם, רמה זוטא ודנה פלר-אבידר, כיכבו בספריה, כמו גם אחיינה, מוקי צור, הלא הוא "מוקי השובב".

ב1932–1945 עבדה כגננת וכמנהלת גני ילדים עירוניים בת״א, בין תלמידיה הסופר והצייר עמוס אריכא וחיים טופול. הגן שימש דוגמה לחלוציות חינוכית והקניית ערכים לאומיים וחברתיים, בתקופה שהניסיון החינוכי בה היה דל למדי.

באותן שנים השתתפה בקביעות ב'פינת הנוער' בתחנת הרדיו "קול ירושלים", תרגמה ועיבדה תסכיתים רבים לילדים, הייתה חברת ההנהלה של תיאטרון לילדים שליד מרכז הגננות ועיבדה מחזות שהוצגו בו. הייתה חברת מערכת "הד הגן" ו"דבר הפועלת".

בשנים 1955–1958 נלוותה אל בעלה, שכיהן כשגריר ישראל במוסקבה, ובשנים 1961–1964 נלוותה אליו כשגריר ישראל בבואנוס איירס.

משחר ילדותה החלה ימימה לכתוב. לאחר מותה נתגלו שבע מחברות יומן גנוזות, שכתבה החל בגיל 10 בקייב ועד גיל 26 בת״א, כולן בעברית צחה. היומנים שזורים בניסיונות ספרותיים ובאגדות שחיברה. בגיל 14 התפרסמה בניו יורק, בעיתון הילדים "עדן", האגדה לילדים שלה "על הר הזיתים".

בתקופת עבודתה כגננת כתבה את סיפורי הטף הראשונים שלה ("סיפורים לרמה", "מוקי השובב", "כושי ונושי" ועוד). ספרה הראשון, "סיפורים לרמה", יצא ב1936, ועד ליום מותה יצאו לאור כ+40 ספרים לילדים ולנוער (ובהם "שמונה בעקבות אחד", שנבחר בשנת ה50 למדינה כספר האהוב ביותר על הילדים).

ספריה תורגמו לשפות זרות, הומחזו והוסרטו לקולנוע ולטלוויזיה וכונסו בקלטות ובמשחקים. תרגמה ספרים מהספרות הקלאסית לילדים ופרסמה מאות כתבות ומאמרים בעיתונות הכללית ובעיתוני ילדים.

יצירותיה הפכו לנכס קלסי של ספרות הילדים המודרנית בארץ.

הייתה אחת הראשונות ששאבו את נושאי הסיפורים מחיי היומיום. גיבורי "שמונה בעקבות אחד" הם ילדים מושרשים בהווי הארץ, שיחסיהם ומנהגיהם פשוטים ומקור הזדהות לקוראים. ספריה מצטיינים במבנה טבעי של העלילה על רקע נופי הארץ ומשלבים מתח ודמויות חיות.

נושאי ספריה לגיל הרך נשאבו מסביבתם הקרובה של הילדים והיחסים ביניהם, ספוגים אהבה לחי ולצומח, מאנישים את החפצים סביב, מלאי אופטימיות ומתח – למרות הכאב שהילד נתקל בו כמחלה ופרֵדה, מלחמות ומוות. בדרך טבעית מקנים ספריה לקוראים ערכים אנושיים, חברתיים ולאומיים.

לשונה עניינית ונטולת מליצות, סגנונה רענן, קולח ובהיר ומשלב דימויים מסביבתו של הילד הישראלי ורבדים חשובים מהלשון העברית לדורותיה. בכך תרמה, החל בשנות ה30, לקריאה חופשית של ילדים ונוער בספרות עברית מקורית. על כל אלה הוענק לה ב1983 פרס זאב לספרות ילדים ונוער וב1984 – פרס ישראל.

ימימה אבידר-טשרנוביץ נפטרה בירושלים ב-20 במרץ 1998, כשנתיים וחצי לאחר פטירתו של בעלה.

על שמה קרוי "בית ימימה", או "מרכז ימימה לחקר ספרות ילדים ונוער", שבמכללת בית ברל. רחוב "ימימה" בשכונת רמת דניה בירושלים קרוי גם הוא על שמה.

הגיבורה בטוויטר | הגיבורה בויקיפדיה