מיכל בת-אדם

במאית קולנוע, תסריטאית, שחקנית ומשוררת ישראלית. כלת פרס ישראל לקולנוע (2021) ופרס אופיר על מפעל חיים (2019).

נולדה בשם מיכל רובין בעפולה לימימה ואדם רובין שעלו מפולין. בגיל 6 הצטרפה לאחותה נטע בקיבוץ מרחביה. השתיים שינו את שם משפחתן לבת-אדם. ניגנה בתזמורת בני הקיבוצים, למדה באקדמיה למוזיקה, ובביה״ס למשחק "בית צבי". בתחילת שנות ה70 השתתפה בסרטי הקולנוע של בן-זוגה, הבמאי משה מזרחי: "אני אוהב אותך רוזה" (1972), "הבית ברחוב שלוש" (1973), "אבו אל בנאת" (1973), "איש רחל" (1974) וזוכה פרס האוסקר האמריקאי, "כל החיים לפניו" (1977). כן שיחקה גם בסרט "הפריצה הגדולה" (1970), בסרט "הדיבר ה-11" (1975) ובסרט הצרפתי "La Fille de Prague avec un sac très lourd"‏ (1977).

במקביל בלטה בתפקידים בתיאטרון, בפרט ב"ציד המכשפות" לארתור מילר.

בשנות ה80, במקביל לקריירה כבמאית, השתתפה ב"המשחק האמיתי" (1980), "מגש הכסף" (1983), "עתליה" ו"השגריר" (1984), "המאהב" (1986), אותו אף ביימה, בסרט האמריקאי "המרגל הישראלי בדמשק" (1987), ובסרט הצרפתי "חנה ק." (1983).

במקביל שיחקה בהצגות בתיאטראות הבימה, הקאמרי ובית ליסין. לאורך שנות ה90 חדלה מלשחק, מלבד סרטו של משה מזרחי, "נשים" (1996). ב2008 הצטרפה לצוות שחקני העונה ה2 של "בטיפול". ב2013 הועלתה גרסה בימתית לסרטה "רגעים״ (1979), אותו ביימה, כתבה ושיחקה בהפקה צרפתית-ישראלית לצד אסי דיין.

בשנות ה80 כתבה וביימה את "על חבל דק" (1980) עם גילה אלמגור, "בן לוקח בת" (1982), "המאהב" (1986) עפ״י ספרו של א.ב. יהושע, עם יהורם גאון ואביגיל אריאלי, "אלף נשותיו של נפתלי סימן טוב" (1989), עם יוסי פולק, ריטה ולבנה פינקלשטיין, וסרט הטלוויזיה "הדוד פרץ ממריא" (1993) בו גם שיחקה.

ביימה וכתבה מספר סרטים: "אישה זרה" (1993), בכיכוב שרון אלכסנדר, "איה: אוטוביוגרפיה דמיונית" (1994), בו השתתפה לצד מיכל זוארץ, "אהבה ממבט שני" (1999) בכיכוב אלון אבוטבול, "חיים זה חיים" (2003), אותו גם הפיקה ובו השתתפו יעל אבקסיס, רבקה מיכאלי ומשה איבגי, ו"מאיה" (2010).

ב2008 השתתפה ביחד עם משה מזרחי בכתיבת התסריט לסרט "סוף שבוע בגליל" המבוסס על הדוד וניה של אנטון צ'כוב.

הסרט "רגעים" צונזר ב1979 והוסרו ממנו 3 קטעי "אירוטיקה". העתירה שהגישו היוצרים לבג"ץ נדחתה. ב2013, במסגרת הפסטיבל הבינ״ל לסרטי נשים רחובות, הוקרן לראשונה בארץ בגרסתו הלא מצונזרת.

ב2017 יצרה הבמאית נטעלי בראון סרט תיעודי על בת-אדם, "מקווה שאני בפריים", על מאבקה למצוא את מקומה בעולם הקולנוע ועל הזוגיות שלה בבית שמכיל 2 במאים. הסרט זכה במקום ה2 (פרס השופטים) בפסטיבל דוקאביב (2017) ובפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר עד 60 דקות בטקס פרסי אופיר לשנת 2017.

הייתה נשואה לבמאי משה מזרחי, עד לפטירתו ב2018, ואם לדניאל.

פרסים והוקרה:

2013: פרס מפעל חיים במסגרת הפסטיבל הבינלאומי לסרטי נשים רחובות

2019: פרס אופיר על מפעל חיים

2021: פרס ישראל לקולנוע, על היותה "יוצרת, פורצת ומפלסת דרך בקולנוע הישראלי מזה חמישה עשורים"

הגיבורה בטוויטר | הגיבורה בויקיפדיה