מרים ברנשטיין-כהן

שחקנית תיאטרון הקאמרי, אשר נודעה בתור השחקנית המקצועית הראשונה בארץ ישראל. כמו כן, היא גם הייתה במאית, דוקטור לרפואה, סופרת, משוררת, מתרגמת, מרצה ומורה למשחק. כלת פרס ישראל, יקירת העיר תל אביב ומראשונות "צוותא".

מרים נולדה בקישינב וחוותה את פרעות קישינב בילדותה:

…לפנות ערב התחילו להתאסף קבוצות של בחורים ממול לבית... כשכבר השכיבו אותי לישון, שמעתי ניפוץ של שמשות, ושאלתי את ניאניה, האומנת הרוסיה, מה זה היא אמרה: "תשכבי, תשכבי בשקט; אל תצאי מהחדר" ועוד, וכל השמשות בחדר הגדול נופצו...

בילדותה דיברה עברית, כראוי בבית ציוני, רוסית, שפת השלטון וגרמנית, שפת סבתה שמוצאה היה מלבוב. בין השנים 1907–1910 שימש אביה רופא ביישוב היהודי של ארץ ישראל ומרים למדה בגימנסיה הרצליה בעברית. לאחר ששבו לקישינב נשלחה מרים ללמוד בגימנסיה גרמנית, כי הוריה רצו שתשלוט היטב בשפה זו.

מרים למדה רפואה (סיימה אותם ב1918) באוניברסיטה הלאומית חרקוב ובערבים, בהמלצת ידיד המשפחה זאב ז'בוטינסקי, למדה משחק בביה״ס הדרמטי של פאול אלין והתחילה לשחק בתיאטרון סינאלניקוב. במלחמת האזרחים ברוסיה גויסה כרופאה לצבא האדום למלחמה במגפת טיפוס הבהרות ובעזרת הבמאי מרדז'אנוב שוחררה.

מרים עזבה את מקצוע הרפואה לטובת לימודי משחק, תחילה בקייב ואח״כ במוסקבה. בתקופת לימודיה במוסקבה פגשה את נחום צמח שהציע לה להצטרף להבימה, אך רצונה להמשיך בלימודיה אצל גדולי מורי התיאטרון, הביא לכך שדחתה את ההצעה. היא הופיעה בהצגות בהיכל מהפכת אוקטובר.

לאחר שנה בסטודיו המרכזי של סטניסלבסקי, יצאה ב1921 אל ארץ ישראל, שם השתתפה בייסוד "התיאטרון העברי בארץ־ישראל" בת״א, והייתה לגברת הראשונה של התיאטרון הארץ ישראלי.

יחד עם שחקנים נוספים העלתה בשנים 1921–1923 הצגות שונות, מרביתן ממקורות רוסיים, אך גם הצגות של אוסקר ויילד ואחרים.

בהשפעתה ובהנהגתה יצאה לברלין קבוצה של שחקנים ארץ ישראליים, ללימודי משחק. בברלין פגשו שחקנים יהודים נוספים, שהצטרפו אליהם ואת מנחם גנסין, שפרש מהבימה והפך למנהלם כאשר חזרו לארץ ישראל. התיאטרון, שנוסד בברלין ושיחק בארץ ישראל עד 1927, נקרא התיאטרון הארץ ישראלי.

לאחר חזרת הקבוצה לארץ והגעת תיאטרון הבימה, התפתח מאבק בין התיאטרונים ובהדרגה מרבית השחקנים הצטרפו להבימה, כולל המנהל גנסין והיא נשארה בודדה. בן זוגה של מרים, מיכאל גור, הוזמן לקובנה, כדי לייסד שם תיאטרון עברי. בשנים 1927–1935 מרים הופיעה לעיתים קרובות בנשפי קריאה במזרח אירופה.

בעת ביקורה בקובנה במרץ 1928, פגשה אותה הנערה לאה גולדברג, שגם כתבה ביומנה את התרשמותה מהקונצרט שלה: "היא מקסימה, נפלאה, כל־כך הרבה חיים ואור יש בה. שמעתי שירי משוררים ידועים לי...ואולם עתה לבשו הם צורה אחרת לגמרי והריתמוס שלהם חי בשבילי שבעתיים".

ולאחר שראתה קונצרט נוסף: "שמעתי את השפה העברית חיה וכה יפה. כה מצלצלת מעל הבמה...והצלילים היו יפים שבעתיים מאלה שאני מכירה". לאחר שעזבה את העיר, כתבה גולדברג: "עתה בלב כולנו נשארו געגועים אליה ואל... ארץ ישראל".

היא שיחקה ולימדה משחק בפולין, ליטא ויתר מזרח אירופה וגם בדרום אפריקה. היא ביקשה להתקבל להבימה, אך נדחתה שוב ושוב. ב1935 שבו בני הזוג לארץ ישראל. הבימה סגר את דלתותיו בפניה ואף הפעיל לחצים למניעת הופעותיה. ב1936 ייסדה את הקומדיה הארץ ישראלית ועסקה בהוראת אמנות הבמה.

ב1926 נבחרה ברנשטיין-כהן לאספת הנבחרים השנייה מטעם ברית הציונים הרוויזיוניסטים, בה הייתה פעילה עד 1932.

בעקבות המרד הערבי הגדול פסקה להקת הקומדיה הארץ-ישראלית מלהציג. היא נשלחה מטעם קק״ל לרומניה, הונגריה, הולנד ובלגיה ועסקה בתעמולה ועידוד השימוש בשפה העברית באמצעות משחק וקריאה.

ערב מלחמת העולם השנייה היא שבה ארצה והחלה לעסוק בהוראה ובהופעות אמנותיות בערי הספר ובמחנות ההגנה (פעילות שנמשכה לאחר קום המדינה במחנות צה"ל).

ב1948 סייעה ליסוד ועד אמני ישראל. היא ייסדה וערכה את כתב העת 'תיאטרון ואמנות'.

לאחר הקמת המדינה הייתה פעילה במפ"ם.

לאורך השנים היא השתתפה גם בפעילות ועדת התרבות של הסתדרות העובדים הכללית.

ברנשטיין-כהן הצטרפה לתיאטרון הקאמרי, בו שחקו בהמשך גם בעלה מיכאל גור, בתה אביבה גור ובעלה של אביבה, שהגיע מהבימה לקאמרי, יצחק מיכאל שילה.

בשנת 1975 (תשל"ה) הוענק לברנשטיין-כהן פרס ישראל לתיאטרון.

#גיבורה_אחת_ביום

#גיבורה_בחזית_הרוח

הגיבורה בטוויטר | הגיבורה בויקיפדיה