נאוה סמל

סופרת, משוררת, מחזאית, תסריטאית, מתרגמת ועיתונאית ישראלית.

ידועה בתרומותיה לספרות, בעיקר בחקר נושאים של זיכרון, זהות ושואה. יצירתה הותירה השפעה מתמשכת על הספרות הישראלית וזכתה להערכה בינלאומית.

סמל נולדה ב1954 בתל אביב לניצולי שואה. אחיה הבכור הוא הזמר שלמה ארצי. רחל סבתה מצד אמה, הייתה אחותו של הרב מאיר שפירא מלובלין.

שירתה בגלי צה"ל והשתחררה ב-1974.

קיבלה תואר שני בתולדות האמנות מאוניברסיטת תל אביב. פרסמה 16 ספרים ו4 מחזות. במרכז יצירתה עומדים גיבורים ילידי הארץ המתמודדים עם הזהות הישראלית ועם צלקות העבר, בעיקר מהשואה. הרבתה לעסוק בנושא הדור השני לשואה.

בנוסף לספרים, כתבה מחזות ויצירות נוספות, ותרגמה לעברית מספר רב של מחזות. ב2004 עובד ספרה "צחוק של עכברוש" לאופרה הישראלית.

יצירותיה תורגמו וראו אור בארצות רבות. זכתה בפרס "סופרות מאגן הים בתיכון" בצרפת ב1994, בפרס רה״מ לסופרים עבריים 1996, ובפרס "אשת השנה בספרות של ת״א" ב2007.

כתיבתה התעמקה לא פעם בזיכרונות אישיים וקולקטיביים, תוך בחינת הדרכים שבהן אירועים היסטוריים מעצבים זהויות אישיות וחברתיות. היא התמודדה עם נושאים מורכבים ברגישות, ושזרה יחד נרטיבים היסטוריים, חוויות אישיות ואלמנטים של ריאליזם קסום.

סמל פרסמה גם ספר פנטזיה לילדים ולנוער - "מעופפת" (Taking Wing) תחת שם העט הואן בי. לנדי (Huan B. Landi) ב2016.

הייתה חברת הוועד המנהל של מכון משואה, המכון ללימודי השואה בקיבוץ תל יצחק, וכיהנה במשך שנים כחברת הנהלת הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה.

בין השנים 1993–2013, כיהנה כחברת הנהלה של המועצה הציבורית של מוזיאון יד ושם בירושלים, ובהמשך סייעה לניצולי השואה במסגרת חברותה בהנהלת קרן הרווחה לטובת ניצולי השואה.

ב1976 נישאה לנעם סמל. לשניים 3 ילדים - הבן אייר (מוזיקאי) והתאומים נימדור (רכז חדשות עצמאי) ואילאיל (במאית). סמל התגוררה בתל אביב.

נפטרה בתום מאבק של כחצי שנה במחלת הסרטן בדצמבר 2017, כשבועיים בדיוק לאחר מות אמה מימי. ביום למחרת נקברה בבית העלמין קריית שאול.

הנצחה:

קרן מלגות לחקר יצירתה ולחקר יצירתם של בני הדור השני העוסקת בזיכרון השואה הוקמה על שמה בשנת 2019 בבית לוחמי הגטאות.

במסגרת מיזם הנצחת אומנים ואנשי תרבות תושבי תל אביב, הציבה עיריית תל אביב שלט זיכרון בכניסה לבית בו גרה, ברחוב ברנדיס 9.

הגיבורה בטוויטר | הגיבורה בויקיפדיה