עמליה כהנא כרמון

סופרת ישראלית, מהמרכזיות בסיפורת הישראלית. כלת פרס היצירה לסופרים ומשוררים תשל"א, פרס ביאליק 1994, פרס נשיא המדינה לספרות 1997 ופרס ישראל לספרות תש"ס. הנושאים החשובים ביצירתה: יחסי הסופר והעולם, מטרת הכתיבה ותהליכי היצירה.

נולדה בקיבוץ עין חרוד לאנשי העלייה השנייה ממייסדי הקיבוץ. למדה באוני׳ העברית בי-ם מקרא, לשון וספרות עברית. פעילה ב"השומר הצעיר", סיפורה ה1 פורסם בעיתון התנועה. שירתה במלחמת העצמאות כאלחוטנית חטיבת הנגב, והשתתפה במבצעים יואב, חורב ועובדה, שבו שיגרה את המברק המפורסם על כיבוש אילת.

לימדה בכפר הנוער בן שמן, וב1950 יצאה ללונדון, שם עבדה כמזכירה בפדרציה הציונית ולאחר מכן בצירות ישראל. בלונדון פגשה את בעלה, נישאה לו ב1951, ושם נולדה בתם. עברו להתגורר בשווייץ ושם נולד בנם. ב1958 חזרו לישראל. עבדה כמורה פרטית לאנגלית וכספרנית באוניברסיטת תל אביב ובמכון הנפט.

ניהלה סדנאות לכתיבה יצירתית באוניברסיטת תל אביב, האוניברסיטה הפתוחה, בית אריאלה, בית הסופר ועוד. קיבלה תואר שני בספרנות (בהצטיינות) באוניברסיטה העברית בירושלים, 1964. בשנת 2000 קיבלה את פרס ישראל לספרות.

בשנת 2006 קיבלה תואר דוקטור לשם כבוד לפילוסופיה מאוניברסיטת תל אביב.

שייכת מבחינת גילה השתייכה לסופרי דור הפלמ"ח (ס. יזהר, חיים גורי ועוד). כתיבתה, לעומת זאת, בתקופת המדינה, סופרי "דור המדינה". (עמוס עוז, א.ב. יהושע, ועוד) עם זאת, אין היא משתייכת מבחינה ספרותית אף לא לאחד משני הזרמים הללו. כתיבתה הייתה ייחודית ועצמאית וקשה למפות אותה בסוגה כלשהי.

על אף שכהנא כרמון פרסמה את סיפורה הראשון ב־1956, החל קהל הקוראים להכיר אותה רק כעשר שנים מאוחר יותר, לכשהתפרסם קובץ הסיפורים הראשון שלה 'בכפיפה אחת'. ההבשלה האיטית של יצירתה גרמה לכך, שהיא הצליחה להביא לעולם הספרות קול מקורי, רענן ועצמאי, שהיקנה לה מקום חשוב בין הסופרים.

הגישה הפמיניסטית של הסופרת בולטת ביצירתה, וחלק מהמבקרים העמידו אותה בשורה אחת עם וירג'יניה וולף.

בשנות ה80 פרסמה 5 מסות בתחום ספרות הנשים העברית, בהן היא מוחה נגד קיפוח הנשים בעולם היצירה הספרותית. הסופרת תלתה את האשם בהשתלטות המודל הגברי, שגרם לחוויה הנשית להיתפס כצדדית ושולית.

ארכיונה מופקד במחלקת הארכיונים בספרייה הלאומית בירושלים.

במסגרת פרויקט של עיריית תל אביב להנצחת אמנים ואנשי במה תושבי תל אביב, נקבע לוח הנצחה בכניסה לביתה ברחוב נחשון 4 בתל אביב.

פרס טיינברג (איש ציריך) 1967; פרס היצירה לסופרים ומשוררים (1971, 1980, 1993); פרס אריכא 1981; פרס ברנר 1985; פרס אוני׳ בר-אילן ע"ש ברטה וישראל ניומן 1990; פרס ביאליק 1994; פרס אקו"ם ליצירה עיונית 1995; פרס נשיא המדינה לספרות 1997; פרס ישראל לספרות תש"ס 2000;

#גיבורה_אחת_ביום #גיבורה_בחזית_הרוח

הגיבורה בטוויטר | הגיבורה בויקיפדיה