רִנָּה ירושלמי

במאית תיאטרון ישראלית, זוכת פרס ישראל בתחום התיאטרון לשנת תשס"ח (2008).

נולדה בעפולה לשאול, מהנדס, וחיה (לבית אנגילוביץ'), אחות. את ילדותה בילתה בחיפה. היא למדה מחול אצל ולנטינה ארכיפובה-גרוסמן, ותיאטרון והשתלמה בנושאים אלה בלונדון, בגרמניה וביפן. ירושלמי היא פרופסור אמריטה בחוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב.

רקדה בהצגת התיאטרון הקאמרי ״שלמה המלך ושלמי הסנדלר״, והייתה עוזרת במאי ומנהלת הצגה בתיאטרון גיורא גודיק. בשנות ה70 לימדה בחוג לאמנות התיאטרון של אוניברסיטת ת״א, שם ביימה הצגות כמו "הכלל והיוצא מהכלל" (ברטולט ברכט),"המשימה" (נגיב מחפוז) ו"קימרה" (פדריקו גארסיה לורקה).

הצטרפה כבמאית ללהקת תיאטרון לה מאמא בניו יורק, ושבה לישראל בשנות ה80.

ביימה בתיאטראות השונים: הבימה, חיפה, האופרה הישראלית החדשה, הקאמרי, להקת המחול בת-שבע ועוד. ביימה את המחזות רומיאו ויוליה ומקבת' (ויליאם שייקספיר), "הדה גאבלר" (הנריק איבסן), "הנזל וגרטל" (סמואל בקט) ועוד.

ב1989 הקימה את אנסמבל עיתים יחד עם מעצב הבמה והתפאורן משה שטרנפלד. במסגרתו עיבדה, ערכה וביימה בין השאר את ההצגות: המלט (1989), וויצק (1991), ויאמר וילך (1996), וישתחו. וירא (1998), שלוש אחיות (2005), הדיבוק (2008), "הרצל" (2010), "המלך הולך למות" (2013), סוף משחק (2017).

ירושלמי ביימה עבור האופרה הישראלית את הפקת "הנזל וגרטל" (אופרה מאת אנגלברט הומפרדינק) ו"אלקטרה" (אופרה מאת ריכרד שטראוס).

פרסים והוקרה:

1990: פרס מרגלית לבמאית הטובה ביותר ולהפקה הטובה ביותר ("המלט")

1991: פרס משה הלוי להפקה הטובה ביותר ופרס משה הלוי לתרומתה לתיאטרון הישראלי

1998: פרס היצירה של האקדמיה הישראלית לתיאטרון

1999: פרס יוסף מילוא לבמאי המצטיין

2001: פרס רוזנבלום על ייחודו של סגנון הבימוי

2001: תואר דוקטור של כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים

2004: פרס מפעל הפיס

2008: פרס ישראל לתיאטרון

2012: יקירת העיר תל אביב-יפו

2013: פרס קיפוד הזהב על בימוי "המלך הולך למות"

2014: פרס קיפוד הזהב על מפעל חיים

2022: פרס מפעל חיים היה נבון

הגיבורה בטוויטר | הגיבורה בויקיפדיה