רות בּוֹנְדִי

עיתונאית, סופרת, מתרגמת וביוגרפית ישראלית, כלת פרס סוקולוב לעיתונות (1967), פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים (2006) ופרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת (2014).

נולדה ב1923 בפראג בירת צ'כוסלובקיה. למדה בבתי ספר צ'כיים וגרמניים. החלה את דרכה העיתונאית בסוכנות הידיעות "יונייטד פרס" כשתרגמה מאנגלית לצ'כית. במלחמת העולם השנייה שהתה קרוב לשלוש שנים – בטרזיינשטט ובמחנות ריכוז , באושוויץ-בירקנאו, בהמבורג ובברגן-בלזן, משם שוחררה.

בתחילת 1949 עלתה לישראל במסגרת גח"ל. למדה עברית באולפן, החלה לעבוד ב"הדור" (עיתון אחר הצהריים של מפא"י), ומ1951 בעיתון "אומר" (העיתון לעולים) ו"דבר". במשך עשרות שנים נמנתה עם מערכת "דבר" ו"דבר השבוע". בונדי עבדה 30 שנה בתחום העיתונות בישראל.

היה לה מדור סאטירי אישי ב"דבר השבוע" בשם "יהיה טוב"; מבחר טורים פרי עטה שפורסמו במדור זה יצאו לאור כספר בשם זה. ב1967 זכתה בפרס סוקולוב לעיתונות, במדור רפורטז'ה ופיליטון (האישה הראשונה שזכתה בפרס זה).

מכוכבי התוכנית "שלושה בסירה אחת" ששודרה ב"קול ישראל" בשנות ה50. בשנות ה70 כתבה את התסריט לפרקי "עברית בסימן טוב".

פרסמה אוטוביוגרפיה בשם "שברים שלמים" בה העלתה את קו״ח החל מנעוריה בפראג, השרדותה בעידן הנאצי ועד עלייתה לארץ והשתלבותה מבחינה חברתית ומקצועית כעיתונאית וכסופרת.

כתבה ביוגרפיות של חיים שיבא, פנחס רוזן ואנצו סרני, וכן מדריך לכתיבה עיתונאית, ספר בישול וקובץ מחקרים שעוסקים בתולדות יהדות צ'כיה. תרגמה לעברית מבחר סופרים מהשפה הצ'כית, בהם קארל צ'אפק, ירוסלאב האשק, מילן קונדרה, אביגדור דגן, בוהומיל הראבאל, פרידריך דירנמאט ואחרים.

לימדה במשך שנים הבעה בכתב במסגרת התוכנית ללימודי עיתונאות באוניברסיטת תל אביב בראשות שלום רוזנפלד.

במהלך ביקור האפיפיור בנדיקטוס ה16 בישראל ב2009 הוא הופגש במוסד יד ושם בירושלים עם 6 ניצולי השואה ואחד מחסידי אומות העולם, בהם רות בונדי. בונדי הייתה ממקימי בית טרזין.

בונדי הייתה נשואה לעיתונאי רפאל בשן מ1954 עד פרידתם ב1981, לאחר שנים שבהן סבל מאלכוהוליזם. בתם היחידה היא העיתונאית טל בשן.

ב2014 הפקידה את ארכיונה (1945–2012) בספרייה הלאומית.

ביום הזיכרון לשואה בשנת 2013 פרסמה מאמר בו כתבה:

״חדלו להשתמש בשואה לצרכים פוליטיים, ובעיקר חדלו ממה שמכונה מצעדי החיים. עצם השם מקומם. על אדמה ספוגת מוות אין מקום למצעדים. עליה מותר רק לדרוך בענווה, ללא הפגנתיות, ללא נפנוף דגלי הלאום. הייתי גם מציעה שתחדלו לגרור תלמידי בתי״ס תיכוניים לסיורים במחנות ההשמדה בפולין כדי לחזק בהם את תחושת הזהות הציונית והנכונות הקרבית.

זו תעודת עניות למדינה שחייבת להסיע את בני הנוער שלה למחנות מוות כדי להגביר את אהבתם למולדת. חייבים להתמודד עם העבר, אך קודם כל חייבים לדאוג לעתיד.

לאומנות יהירה, חוסר סובלנות לאחר ולשונה, אלימות במסווה של פטריוטיוּת, אטימוּת למצוקת מבקשי מקלט, שנאה לערבים וחינוך לעליונות אינם מבשרים את הטמעת משמעות ההשמדה: שהרוע והאכזריות לא פוסחים גם על עם בעל תרבות, מפותח מבחינה מדעית וכלכלית ככל שיהיה."

בונדי הייתה תושבת רמת גן, ויקירת העיר. נפטרה ב2017 בביתה. הובאה למנוחות בבית העלמין גבעת חיים.

הוקרה ופרסים:

1964: פרס שרה רייכנשטיין לראיון העיתונאי הטוב, על ראיונה עם המשורר אורי צבי גרינברג.

1967: פרס סוקולוב לעיתונות, במדור רפורטז'ה ופיליטון.

1970: פרס וולטר שווימר לעיתונות, במדור לפובליציסטיקה, על מאמרה "מי שזרק את המלה שלום – שיקום ויודה".

1974: פרס יצחק שדה לספרות צבאית, על ספרה "השליח", תולדות חייו של אנצו סרני.

פרס בוכמן לחקר השואה מטעם שרת האמנויות והמדע שולמית אלוני, על תרגום מצ'כית של הספר "שירתתי את מלך אנגליה" לבוהומיל הראבאל.

2006: פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים.

2001: יקירת העיר רמת גן.

2014: פרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת, על מפעל חייה בתרגום הספרות הצ'כית.

2021: חנוכת ספרייה על שמה בבית דניאל - מרכזי דניאל ליהדות מתקדמת, תל אביב.

2023: חנוכת פארק במרכז העיר פראג על שמה.

הגיבורה בטוויטר | הגיבורה בויקיפדיה