רות קנר

במאית ויוצרת תיאטרון; פרופסור מן המניין נלווה בחוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב.

ילידת חיפה 1955, גדלה בת״א. החלה לעסוק בתיאטרון במסגרת סדנאות משחק בתיאטרון צוותא ובבית צבי. בגיל 16 שיחקה בסניף הת״א של התיאטרון הניו-יורקי La Mama, ובצבא שירתה בתיאטרון צה"ל. השלימה תואר 1 במשחק (1983) ו2 בבימוי (בהצטיינות) (1994) בחוג לאמנות התיאטרון באוני׳ ת״א.

חלק מהתואר הראשון למדה באוניברסיטת ניו יורק וכן השתלמה בבימוי בסטודיו אייץ' בי לאמנויות הבמה. במקביל ללימודיה השתתפה בסדנאות של קבוצת Performing Garage בניו יורק, שיחקה בתיאטרון המחתרתי Theater of Light and Shadow וגם יצרה בו הצגה בשם "מחזור המים".

עם שובה לארץ, שיחקה ב"אור ישר, אור חוזר", מאת ערן פרייס בתיאטרון הקאמרי בבימוי חנן שניר ובהצגה "אחרון הפועלים", מאת יהושוע סובול בתיאטרון בית ליסין בבימוייה של נולה צ'לטון. ב1980-1990 השתתפה כיוצרת ושחקנית בקבוצת תיאטרון עצמאית בחסות "טדי הפקות".

יצרה עם חברי הקבוצה את ההצגות "אגדות המלך שלמה" (על פי סיפורים מאת חיים נחמן ביאליק), "חיות" (רביו מוזיקלי לילדים), "קטעים" ו"ים", בשנים אלה גיבשה קנר לראשונה את תפיסתה הרעיונית והאסתטית כבמאית ואת גישתה המקצועית.

ב1998 הקימה קבוצת תיאטרון משלה ומאז רוב ההצגות שהיא יוצרת מוצגות ע״י הקבוצה. קבוצת התיאטרון פועלת בחסות להקת בת שבע בת״א, ומאופיינת בלהקת שחקנים קבועה ששחקניה מהווים שותפים מרכזיים לתהליך היצירה.

מרבית עבודותיה המופעיות נשענות על טקסטים ספרותיים עבריים ומתורגמים, או מקורות טקסטואליים וויזואליים, כגון סיפורים קצרים, חומרים תיעודיים ועבודות אמנות פלסטית. אל עיבוד החומרים לבמה, נוסף מימד תנועתי וקולי כאשר בניית המופע נעשית לרוב במשותף בין קנר לחברי הקבוצה, כתהליך אסוציאטיבי.

בשל סגנונה האלטרנטיבי, זכתה קבוצת התיאטרון של קנר להכרה ולהתייחסות, והיא נחשבת לפופולרית בזירת תיאטרון השוליים הישראלי. לאורך השנים יצאה הקבוצה לסיבובי הופעות רבים בעולם, וכן ייצגה את ישראל בפסטיבלי תיאטרון בסלוניקי, טוקיו, לונדון, וורוצלב, פראג, ניו יורק וניו דלהי.

מאז 2005, קנר משמשת כבמאית בית בתיאטרון קאי בטוקיו ומעבירה בו סדנאות אמן באופן קבוע.

מאז 1990 מלמדת משחק ובימוי בחוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב, ועוסקת בחקר אמנות המופע, בעבודת אנסמבל ובסוגת תיאטרון-סיפור. ב1997 מונתה לפרופסור מן המניין.

לאורך השנים לימדה גם בביה״ס לתיאטרון חזותי בירושלים, באקדמיה למוזיקה ע"ש רובין בתל אביב, באוניברסיטה הפתוחה ובסדנאות תיאטרון-סיפור ותיאטרון תנועה שנערכו במאסטריכט, טוקיו, קיוטו, ניו דלהי, ורוצלב וניו יורק.

נשואה למלחין שלמה אריאל ואם ל2: ננה יואלי-אריאל, חוקרת ומרצה באוניברסיטת ת״א, העוסקת ברטוריקה וקוגניציה; אבשלום אריאל, מוזיקאי יוצר ומפיק.

פרסים:

2007: פרס מרגלית לאמנויות הבמה על בימוי ההצגה "אצל הים".

2006: פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה מטעם עיריית ת״א על מכלול עבודתה כיוצרת תיאטרון.

2003: פרס הבימוי מקרן לנדאו לאמנויות הבמה (השייכת למפעל הפיס).

2001: ההצגה "גילוי אליהו" זוכה בפרס ההצגה הטובה ביותר של פסטיבל עכו.

1999: ההצגה "איימוס" זוכה בפרס ההצגה הטובה ביותר, הבמאי הטוב ביותר והשחקנית הטובה ביותר (טלי קרק) בפסטיבל עכו ה20. אחרי כן זכתה ההצגה גם בפרס היצירה מטעם תיאטרון הפרינג' ע״ש משה שטרנפלד מטעם עיריית ת״א.

הצגותיה הן מסוגת התיאטרון האקספרימנטאלי, והן מתאפיינות בשילוב אינטגרלי של תנועה, דימויים חזותיים וטקסט. רוב הטקסטים לקוחים מיצירות ספרותיות או מחומרים תיעודיים, ומבוצעים כעיבוד בימתי ללא תיווך של מחזה כתוב.

העברת הטקסט לשפת הבמה נעשית באמצעות מגוון רחב של אמצעים בימתיים, המשתלבים יחד לשפה תיאטרונית ייחודית ואופיינית: קומפוזיציה רבת פנים של דימויים חזותיים ותנועיים, תזמור מורכב של קולות וצלילים, טרנספורמציות בימתיות המזכירות את שפת החלום.

הטקסטים משקפים ברובם את המציאות הישראלית על נופיה הפיזיים והנפשיים.

התרגום הבימתי שלהם חודר אל מתחת לפני השטח וחושף רבדים פסיכולוגיים וחברתיים-תרבותיים סמויים מן העין, תוך כדי בחינה מחדש של הטקסט עצמו, פירוקו לגורמים, חתירה נגד המשמעות המילונית של המילים והתבוננות על המילים עצמן כתופעה.

עבודה זו שעושה קנר עם טקסטים נשענת על מושגים תאורטיים השאובים מתורות האתולוגיה, הבלשנות והסמיוטיקה.

חלק הארי של הצגותיה נערכות במסגרת "קבוצת תיאטרון רות קנר" שהוקמה ב1998, וששחקני האנסמבל שלה הם טלי קרק, שירלי גל, רונן בבלוקי, דפנה הרכבי, עדי מאירוביץ', וגיא סלמן.

הגיבורה בטוויטר | הגיבורה בויקיפדיה